כל הפוסטים של פרופסור אבי שגיא (מכון שלום הרטמן ואוניברסיטת בר אילן)

החידוש ההלכתי, שבמסגרתו מניעי המתגייר נעשו יסוד חשוב בגיור, חייב הסדרה מוסדית של הגיור פרק ל"ג בפרק הקודם ראינו את

פרק לב בפרקים הקודמים עמדתי על כך שבהלכה התנאית התחוללה תמורה דרמטית, ושאלת מניעי המתגייר עומדת לדיון. המונחים הקוטביים מעצבים

פרק ל"א   המעתק אל המניע הוא רב חשיבות. עמנואל קאנט, מגדולי הפילוסופים מאז ומעולם, מתמודד עם שאלת העקרון המנחה

פרק ל' ממכלול הדיון שנעשה עד כה עולה כי רצון המתגייר הוא היסוד המניע את הגיור. במקורות שראינו אין דיון

לפי המסורת התנאית אין צורך כלל בבית דין, שהרי הגיור הוא עניינו של המתגייר עצמו, ולפיכך די בכך שמיידעים אותו

רצון הגר מניע את הליך הגיור, אבל אין ביקורת על סוג הרצון, ואין בחינה של סוג המניע שמפעיל את רצון

זיהויו של גר כיהודי על ידי ההלכה, אינו מפקיע את חירותו של גר קטן. זהותו היהודית תוכרע על ידי שאלת

גר קטן שבגר ומוחה יכול לסגת מיהדותו אבל הוא חוזר למעמד ביניים ייחודי – גר תושב פרק כ"ו בפרקים קודמים

פרק כ"ה עמדתו של רב יוסף, שלפיה גר קטן יכול למחות על גיורו בבגרותו, עוררה דיון כבר בספרות התלמודית. אביי

ההלכה מניחה כי לגר קטן יש רציה מסוימת הבאה לידי ביטוי בשני אופנים: הזדהותו עם אחד מהוריו היוזם את המהלך