שורץ אודי (רב, סא"ל, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאית)
שאלה: חיילים שבו מפעילות מבצעית סמוך לצאת הכוכבים, והם צמאים מאוד. חדר האוכל עדיין סגור, וייפתח לסעודת ליל שבת רק בעוד כשעה. האם הם רשאים בינתיים לאכול או לשתות לפני הקידוש? האם יש הבדל לעניין הזה בין הקידוש בליל שבת לקידוש בשבת בבוקר?
תשובה: נצטווינו בתורה "זכור את יום השבת לקדשו", ולמדו בגמרא במסכת פסחים (דף ק"ז): "זכרהו על היין". הגמרא שם (דף ק"ה) מוסיפה שהשבת "קובעת" לקידוש, כלומר שאסור לאכול ולשתות עד לקידוש. מעיקר הדין, אסור לקבוע סעודה לפני קיומן של מצוות שונות כגון תפילה או קריאת מגילה, ועם זאת האיסור לאכול לפני הקידוש חמור יותר, והוא מבוסס על העובדה שהקידוש אמור לפתוח את סעודת השבת ולהעניק לה אופי וצביון מיוחד. בספר החינוך (מצוה ל"א) כותב שטעמה של מצוות קידוש היום בשבת הוא לקבוע בלבבות את האמונה בבריאת העולם בששת ימים, והוא מוסיף שהאיסור לטעום לפני הקידוש תורם ל"התעוררות" ולהעמקה בתוכנו ובמשמעותו של קידוש היום.
בשו"ת הרשב"א (ג' רס"ד) למד מן התלמוד הירושלמי שאפילו שתיית מים אסורה לפני הקידוש. לעומתו, הרמב"ם (שבת, כ"ט ה') התיר לשתות מים לפני הקידוש. השולחן ערוך (אורח חיים, רע"א ד') פסק להחמיר, ואסר אפילו שתייה של מים.
לפיכך, בנידון שאלתנו חיילים נדרשים להתאמץ ולקדש קידוש היום לפני שיאכלו וישתו. כמובן, חייל שנמצא בפעילות מבצעית, ועליו לאכול ולשתות כדי שיוכל להמשיך בפעילות – רשאי לאכול ולשתות גם אם אין באפשרותו לקדש, מפאת הצורך המבצעי. אולם, בכל מקום שאין בו צורך מבצעי – אין לאכול ולשתות לפני הקידוש בליל שבת.
הרמב"ם (שבת, כ"ט י') מחדש שאיסור האכילה והשתייה נוהג גם בשבת בבוקר, לפני "קידושא רבה". הראב"ד משיג על הרמב"ם בתקיפות יתירה, וטוען שאמנם אסרו חכמים לאכול בכניסת השבת עד לקידוש, ואולם בשבת בבוקר אין איסור כזה, ומותר לאכול ולשתות גם לפני הקידוש.
בעל ה"מגיד משנה" מיישב את דעת הרמב"ם ומסביר שהיות וחכמים כינו גם את ברכת הגפן בשבת בבוקר "קידוש", הרי שהרמב"ם הבין בפשטות שכל מצוות "קידוש" נוהגות בה, ובכלל זה איסור אכילה לפניה. וביארו אחרונים שגם בשבת בבוקר ישנה חשיבות לכך שהקידוש יפתח את סעודת השבת, ולכן אסור לאכול לפניו.
כך, למשל, כתב הגרי"ד סולוביצ'יק ("שיעורים לזכר אבא מארי", כרך ב', בעניין קידוש והבדלה): "הרמב"ם סובר כי קיום קידוש כקובע סעודת שבת חל גם על קידושא רבה. אף על פי שכבר קידש בכניסת היום, וקבע על ידי קידושא דבי שימשא [=קידוש הערב] חלות שם סעודת שבת, הקובע סעודת לילה הוא קידוש הלילה והקובע של סעודת יום הוא קידושא רבה ושתי חלויות סעודה נינהו, סעודת לילה וסעודת יום, ושתיהן זקוקות לקביעות של קידוש. לכן אסור לאכול לפני שמקדש בבוקר וגם קידוש זה צריך להיות במקום סעודה".
גם בעניין הזה מכריע השולחן ערוך (אורח חיים, רפ"ט א') כדעת הרמב"ם, שאסור לשתות אפילו מים קודם קידוש היום.
המשנה ברורה ("ביאור הלכה" על השולחן ערוך שם) מוסיף שגם מי שנאלץ לאכול לפני התפילה בשבת בבוקר – מחויב לקדש לפני שיאכל. עם זאת, יש מן הפוסקים שחלקו על כך (ראו שו"ת אגרות משה, אורח חיים ב' כ"ו; ד' ק"א; שו"ת אור לציון ב' כ'), וקבעו שמי שנאלץ לאכול לפני תפילת שחרית – פטור מן הקידוש. לדבריהם, חובת הקידוש חלה רק לאחר התפילה, ועל כן מי שאוכל לפני התפילה פטור מן הקידוש. לשיטה זו, אם חיילים שבו ממשימה צבאית בשבת בבוקר, ובכוונתם להתפלל תפילת שחרית, הם רשאים להקל בשתייה ואף באכילה קלה של פירות או ירקות, ויש שהתירו גם פרוסת עוגה, עוד לפני התפילה, ואינם חייבים בקידוש.
לסיום, יש להזכיר שבגמרא במסכת ברכות (דף כ"ח) נאמר שמותר לעשות קידוש ולאכול עוד לפני תפילת מוסף של שבת. אמנם, כתבו ראשונים (רבינו יונה בברכות שם, וראו באריכות בשו"ת יביע אומר אורח חיים ה' כ"ב) שאין לסעוד סעודת קבע לפני תפילת מוסף, אלא להסתפק בארוחה קלה, וכך פסק השולחן ערוך (אורח חיים, רפ"ו ג'), שלפני מוסף יש לקדש ולטעום טעימה קלה של פירות או מיני מזונות, אך לא סעודה שלמה.
אף על פי כן, מפורש בפוסקים (ראו תורת המחנה כרך ב', פרק ל"ג תשובה ט'), שמי שזקוק לארוחה משביעה יותר, רשאי במקום הצורך להקל בזה ובלבד שיזכור להתפלל מוסף. כך ינהג גם מפקד שנחפז למשימות רבות לאחר תפילת שחרית, ויודע שלא בטוח שיתאפשר לו לשמוע את קריאת התורה או להתפלל מוסף, ובמצב כזה – רשאי לקדש ולסעוד את סעודת השבת כבר אחרי תפילת שחרית.
