אחת היצירות המיוחדות שהיו במשכן ובמקדש הן הכרובים. וכך נאמר: 'וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה
בילדותנו הייתה מספרת לנו הגננת, שרק המצרים הוכו בעשר מכות. היהודים ששהו בארץ גושן לא נפגעו. וכך מפורש במשנה אבות (ה,ד): 'עשרה נסים נעשו לאבותינו
בפרשיות ויקהל פקודי המתארות את בניית המשכן, יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. כידוע, אין התורה חוזרת על פסוקים לחינם, ובודאי שלא בפסוקים כה
פרשת תצווה פותחת במצוות העלאת נר התמיד: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמות כז כ). רש"י מדגיש את ההבדל בין
שבת פרשת "תצווה" ("זכור") סמוכה השנה לפורים. קיים מכנה משותף מעניין במיוחד בין הפרשה לבין מגילת אסתר, והוא נושא הבגדים. נושא זה בולט בפרשה ובמגילה,
טענתן המרכזית של בנות צלפחד בעמדן לפני משה: 'לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ'. לטענה
ההתרגשות הגדולה שאחזה בעם לקראת מעמד הר סיני, נתנה את אותותיה בעת שהגיעו לירכתי הר סיני: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה
הגמרא במסכת תענית (כג ע"א) מספרת על חוני המעגל, שכל ימיו לא הצליח להבין את הפסוק: 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'.
לאחר מכת בכורות נצטווה עם ישראל במצות פדיון בכור. המצווה כוללת פדיון בכור אדם ובכור בהמה טהורה. בהמות טמאות אין צריך לפדות מלבד החמור: '
בהתגלות הקב"ה אל משה במעמד הסנה, מצייד הקב"ה את משה בשלושה אותות על מנת ששליחותו תצליח- המטה שנהפך לנחש, היד המצטרעת, והמים שנהפכים לדם. מטרת
