ותען להם מרים – מנהיגותה של מרים

עוד בהיותה ילדה צעירה לימים עומדת מרים בשיאן של גזרות ומשגיחה על משה על מנת שלא ייפגע חלילה לרעה. ברגע שהיא מבחינה בבת פרעה, החומלת על הילד היא רצה לקראתה ומציעה להביא לה אישה מינקת מן העבריות עבור הרך הנולד. במקורות חז"ל מזוהה מרים כאחת המיילדות (יחד עם אמה יוכבד) פועה, שתיהן אינן חוששות להעיז פנים בפני פרעה ולמסור את נפשן על הילדים הנולדים ולהמשכיות עם ישראל. זאת ועוד, מרים מוחה על גזרתו של אביה לגרש את הנשים. בזמן שהאם יוכבד מקבלת את גזרתו של עמרם מרים מתנגדת באומץ ומבקרת את דרכו: 'פרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות'.
הזירה שבה פועלת מרים בשלב הזה היא הזירה הביתית והמשפחתית. הפעולה המרכזית היא השמירה על הילדים. זו איננה זירה שולית כלל בתנאי השעבוד של מצרים, להפך היא מתבררת כזירה מרכזית במאבק על המשכיות העם. בפרשתנו אנו פוגשים את מרים כמנהיגה. סוחפת אחריה את הנשים בשירה עזה: 'וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם'. רש"י מפרש שכשם, שמשה שר עם האנשים מרים שרה עם הנשים. מבלי להיכנס לפולמוס 'שירת נשים' חלק מהפרשנים סבורים, שמדובר בשירתם של הנשים, ששרו בפני כולם וכך כותב רבי צדוק בספרו קומץ מנחה מפרש: 'ותען להם – לא לנשים אמרה כך … אלא למשה ובני ישראל'.
לא הייתה מחיצה בין גברים לנשים אלא מדובר כאן בשתי שירות שונות בעלות סגנון שונה.
ברור שמרים לא שרה כאן באופן ספונטאני אלא מדובר בשירה של מרים המנהיגה שירה שונה מזו של משה. הייחוד בסגנון מנהיגותה של מרים בולט מתוך ההשוואה בין שירת הים של משה לשירת מרים. משה הוא המנהיג הבודד בקצה ההיררכיה, את שירתו הוא פותח בלשון יחיד והעם עונים אחריו כהד. השירה מביעה את עצמת אישיותו ואת כוחו השירי והנבואי של המנהיג הגדול המורם מעם. מרים, לעומת זאת, פונה לבני ישראל ומזמינה אותם "שירו לה'". השירה היא פשוטה וקצרה מאוד, לא נשגבת כשירת משה. היא איננה מילולית בלבד, אלא מלווה בתופים ובמחולות ויוצרת חוויה דתית הסוחפת את העם, חוויה שעצמתה נובעת מן הקשר האישי. מנהיגותה של מרים היא מנהיגות קרובה, מקרבת ומעצימה. מסירותה במצרים בעת היותה מילדת סללה עבורה את המנהיגות העממית.
ההבחנה שבין משה לבין מרים נעוץ בשוני שבניהם. שניהם גדלו במקומות שונים. בתחילת ספר שמות מסביר אבן עזרא מדוע משה צמח מתוך אווירה מלכותית בארמונו של פרעה: 'ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות. אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. …ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם'. לדעת אבן עזרא, המסלול הייחודי של משה בארמון פרעה העניק לו בטחון עצמי לעמוד מול מלכים להיכנס לתוך ארמונות ללא כל חשש ויראה. אולם קוץ ואליה בו, שכן משה היה מנותק מהעם בכל שנות העבדות של עם ישראל במצרים. משה משלם מחיר על כך אמנם קרוב הוא לפני ה' רגיל בחברת מלכים אבל מצד שני לא היה חלק מהעבדות שבמצרים. מרים האחות, שנמצאת במצרים מכירה את האטמוספרה הלאומית היא מחוברת לעם ולאנשים ומנהיגותה צמחה מתוכם. מרים יכולה לדבר בגובה העיניים. מרים היא חלק מהותי בהנהגת העם בתקופת המדבר וכפי המתואר בספרי רעה: '…שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים לא היו הולכים עד שמרים מקדמת לפניהם' לאחר מותה מרגע סתימת הבאר התלוננו בני ישראל בהתרסה על משה ואהרן כך שמרוב כעסו היכה בסלע. ורבנו לוי בן גרשום מעיז למפרש שם, שאם מרים היתה שם לא היה מתרחש חטא המריבה. לא רק חיסרון של מים נוצר לאחר מותה אלא חלל גדול נפער בקרב המנהיגות של עם ישראל. אף בפרשתנו ניכר ההבדל בין שירתו המיוחדת של משה לשירתה העממית של מרים אשר במהלכה שיתפה את המוני בני ישראל ותרמה לכך , שהעם הפשוט יהיה שותף פעיל לשירתה העממית ויאמץ אותה למנהיגה משמעותית בתקופת המדבר.
(בשלח תשעב)