פניהם איש אל אחיו

אחת היצירות המיוחדות שהיו במשכן ובמקדש הן הכרובים.
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו: וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: (שמות כה, יח – כ)
התורה אינה מתארת מה היתה צורתן של הכרובים ונחלקו בשאלה זו הפרשנים. הרשב"ם מפרש שצורתם של הכרובים היתה כצורת עופות בעלי כנפים. לעומתו רש"י מצטט את דברי חז"ל שלכרובים היו פני תינוק. לרשב"ם צורתם של הכרובים משקפת פן שמימי ולעומתו רש"י מפרש שהכרובים הם משהו אנושי יותר. אלו ואלו סבורים שהכרובים משקפים את הקשר בין כנסת ישראל לבין הקב"ה וכן את הקשרים החברתיים בין עם ישראל בינו לבין עצמו.
1. אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה. (יומא נד ע"א)
2. כיצד הם עומדים? ר' יוחנן ור' אלעזר אחד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית … לא קשיא כאן בזמן שעושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום.
הסוגיות מתארות שני תפקידים שונים של הכרובים:
1. הכרובים מסמלים את פסגת הקשר, שבין ישראל להקב"ה. אהבת ה' כאהבת איש את אשתו.
2. צורת הכרובים משקפת את המצב החברתי של האומה הישראלית.
ישנה זיקה ברורה בין היחס של הקב"ה אלינו לבין היחסים שבתוך כנסת ישראל. הקב"ה דבר עם ישראל מתוך הכרובים – 'וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. וכך אומר המדרש:
הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה לכבוד הזה המרובה כביכול נדחק (לראות) [להיות] מדבר מעל הכפורת מבין שני הכרובים"
ילקוט שמעוני תורה פרשת ויקרא רמז תל
הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו. בשעה שנגלה לעמו ישראל מצמצם את כבודו ומבין שני הכרובים מדבר עם ישראל בשל חיבתו הגדולה לישראל. קול ה' בכח, קול בהדר, חוצב להבות אש אבל בשעה שחביבין לפניו מצמצם את קולו מבין שני הכרובים.
שכינה מתגלית בין שני הכרובים כאשר פניהם איש אל אחיו וקיימת רגישות אחד לשני, יכולים להסתכל אחד על השני. דווקא במקום הקדוש ביותר קדש הקדשים מתגלה הסימן המובהק לאחדותו של העם. הכרובים הם בבואה ושיקוף של מערכת יחסים אמיתית, שבין ישראל לעצמם ובין ישראל לרבונו של עולם. ואם חפצים אנו להיצמד למשל הרי, שבשעה שפני הכרובים אל הבית אל האנוכיות הרי מבטם לעבר החומריות לא נעשה רצונו של מקום אולם כאשר פניהם איש אל אחיו כל אחד נותן את דעתו למצוקתו של חברו אז נחשבים כעושים רצונו של מקום. פניה של האומה כפני הכרובים כפניו של תינוק שלא חטא ואינו יכול לעשות רע לחברו. דומה האומה לתמימותו הטבעית של התינוק שביכולתה לחבק ולאהוב ולא חלילה להתנכר.
(תרומה תשעא)