כל המאמרים במדור הגיגים

אנו חיים בעולם בו האדם מתחנך לצמצם ככל הניתן את מרחבי האי וודאות בחייו ופועל לכך. כיצד אם כן ירגיש המאמין כי ההשגחה שורה עליו

אברהם אבינו אינו מוצג בתורה כמייסדה של הדת היהודית. הוא גם אינו המונותיאיסט הראשון בהיסטוריה, קדמו לו חנוך, שם, עבר, ועוד. הוא גם לא היה

מדוע מגדירה התורה באופן מפורש דווקא את הציווי לעקידת יצחק בשם 'ניסיון'? האם המציאות הקשה בפניה עמדו לוט והגר, לדוגמה, אינה קשה דייה כדי להיקרא

בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים למדי'. על חם נאמר: "וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי ־ נ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא

"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ". האם מספר המלים הקטן שבתיאור הבריאה מספיק להבנה אפילו בסיסית של המתרחש? השאלה מתחברת אל 'סופה' של התורה.

על הפסוק הפותח את פרשתנו:" וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר" כותב רש"י: "ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים

"רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה: אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ ה' אֱ-להֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם: וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ ה' אֱ-לֹֽהֵיכֶ֔ם …"

שתי משמעויות לפחות למילה תשובה– מענה לשאלה/בעיה,  ובהשאלה, תהליך של חזרה למצב  רוחני קודם. המשותף לשתי המשמעויות הם הרכיבים המגדירים את מנגנון התשובה הסכמטי. שלשה

כמשל, סיפר רבי ישראל מסלנט זצ"ל את מעשה הסנדלר המפורסם. בשעה מאוחרת ראה רבי ישראל את הסנדלר עדיין רוכן על עבודתו. "האם לא כדאי שתלך

"כִּי ד' אֱ-להֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טובָה". בויקיפדיה מגדירים את המונח 'טוב' כך- "טוב הוא דבר או מצב רצוי, מהנה, נחשק או כזה המוגדר כעדיף מבחינה