כרוניקה של שנאה

קשה עד מאוד היא שנאתם של אחים, דווקא בשל היותם אחים. השנאה חודרת דרך סדק צר, כ'אורח בלתי רצוי' ומתחילה כמחשבה תמימה. עם הזמן היא מקבלת ממדים של עובדה מוכחת ובלתי ניתנת לערעור. מערכי הנפש של האדם מקבלים תפנית, וכוחות ההגנה מפני מצבים נוראיים אלו מתקפלים. כל השלבים הללו מתוארים בתורה. כרוניקה ידועה מראש שמסופה הטראגי סבל כל עם ישראל: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּֽי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַֽיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם".
וַיִּרְאוּ אֶחָיו– הם בסך הכל רואים, מתבוננים, מנסים להבין את פשר 'כתונת הפסים' ואת אהבת האב לבנו. זו אינה ראייה פשוטה, עובדתית, זרה, אלא ראייה של אחים. לאחים יש ראייה מסוג מיוחד.
כִּֽי־אותוֹ- ההתבוננות גורמת לכך שיוסף מעתה יהיה במוקד. כי- אותו, הוא, יוסף, האחראי למצב העגום שבו הם שרויים; לקנאה הסמויה הרותחת כלבה מתחת לפני השטח. לא המציאות הבלתי נשלטת, לא אופיים של האחים, לא התנהלותו של האב האוהב והאהוב, אלא- יוסף הוא הכתובת. יוסף מצידו, מוסיף עוד הרבה קיסמים למדורה. הוא אינו חש בסערה המתקרבת, הם מסתירים זאת ממנו כיאה לאחים.
אָהַב אֲבִיהֶם- זו כבר תיאוריה פסיכולוגית ממוסדת. התיאוריה מבוססת על עובדות (כתונת פסים). עובדות אלו מתפרשות על ידם באופן בו לשנאתם יהיה הסבר הגיוני. הוא הלא אביהם לא רק אביו, מדוע אם כן שיזכה להעדפה? אם אביהם אוהב אותו זאת אומרת שאותם הוא שונא! האב אינו אוהב אותו יותר מאשר אותם, אלא אוהב אותו בלבד.
מִכָּל־אֶחָיו– זו אינה נקודת מבט פרטית של מי מן האחים. ההשוואה כאן הינה בין יוסף לבין כל האחים. כאשר כל האחים פגועים, לא ייתכן שיוסף יצדק. המחשבה הקולקטיבית מגבירה את עוצמת האמונה בתיאוריה שנוצרה. לא רק אני חושב כך, כל אחיי חושבים כך!
וַֽיִּשְׂנְאּו אֹתוֹ- הלבה מתפרצת. היא אינה נסתרת ואינה נדחקת אלא גלויה ושורפת. השנאה מופנית אליו בלבד, אל אותו. זהו הביטוי המתחיל את התהליך והוא הביטוי המסיימו, המצביע על הכתובת, כִּֽי־אֹתוֹ.
וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם- התורה אינה מתארת מצב עובדתי אלא מצב קוגניטיבי. גודל השנאה נטל מהם את היכולת אפילו לדברו לשלום. השנאה לא רק חדרה אל הלבבות אלא הקימה 'קיר מגן', קיר של שנאה. (וישב תשע"ח)