כל המאמרים במדור על סדר היום

היחס הראוי לחיצוניות הוא הרבה יותר מורכב מאשר האמירה הפשוטה כי אין משמעות כלל לעולם החיצוני. פרשת השבוע שלנו מלמדת על החשיבות העליונה שיש לחיצוניות

"וביטול עצם טבעיותם של החיים, כדי שיהיה האדם בלתי חוטא, זהו עצמו החטא היותר גדול…" – במילים אלה ביקש הרב קוק להתמודד עם אחד מהפתרונות

רעה חדשה מחלחלת לתוך עולמנו הרוחני והיא ההלוואות הפשוטות והזמינות שניתנות לכל. הצעת הלוואות אלה מהווה שימת מכשול בפני עוור במובן הפשוט ביותר. למעטים הלוואות

תורה אחת ניתנה למשה בסיני. תורה רווית מחלוקות אנו פוגשים כיום. הפער בין היותה של התורה אחת לבין העולם המגוון שאנו פוגשים היום בואר על

פתיחת פרשת השבוע מלמדת דבר מה מרתק: ריבונו של עולם הוריד את "הרף" למען עם ישראל. כביכול אמר ריבונו של עולם, כי כיוון שעם ישראל

בעלי המוסר דיברו פעמים רבות על ה"נגיעות". הם לימדו כי פעמים רבות עמדות האדם נובעות ממקור אחר מאשר הן נידמות כלפי חוץ. הוא יכול לדבר

"מה אני יכול לעשות", היא שאלה הנשמעת תדיר מפיהם של אנשים אשר השתכנעו כי ישנה משימה חשובה העומדת על הפרק, ואף יש בהם רצון עז

"ויאמר לרשע למה תכה רעך" – אלו דברי התורה הראשונים אותם לימד משה רבינו את עם ישראל. קודם לכן הוא נחלץ להציל איש עברי מיד

הדין והחשבון שמוסר משה רבינו עם סיום חתימת המשכן חייב להפוך להיות מורה דרך לדורות. אף שמדובר במשה רבנו שלו היה רוצה היה יכול ליטול

הנימוק בו "שכנע" משה רבינו את הקב"ה לא לפגוע בעם ישראל בעקבות חטא העגל הוא נימוק המופיע כמה פעמים בכתבי הקודש: "וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי