
משנכנס אדר מרבין בשמחה
משנכנס אדר מרבין בשמחה – שמחה שייכת לעולם הסובייקטיבי של התגובה למציאות הנתונה. לעולם אנו נמצאים בין שני קטבים: החובה והרצון לשנות את מה שאפשר

משנכנס אדר מרבין בשמחה – שמחה שייכת לעולם הסובייקטיבי של התגובה למציאות הנתונה. לעולם אנו נמצאים בין שני קטבים: החובה והרצון לשנות את מה שאפשר
המקור היסודי המחייב את ההליכה אחר הרוב נמצא בפרשת השבוע שלנו. ברם, למעשה הוא אומר את ההפך הגמור: "לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה

שחיתות שלטונית עלולה להופיע בשתי צורות. ראשונה שבהן היא לקיחת טובות הנאה אישיות הדומות לגניבה ולגזילה. איש ציבור השולח יד בכספי ציבור, מעניק טובות הנאה
"שלח נא ביד תשלח" – מסיבות רבות ומכיוונים שונים ביקש משה רבינו להתחמק מהשליחות להוציא את עם ישראל ממצרים. שליחות זו הייתה חשובה מאוד בעיניו,

מצוות השבת הינה מצווה פרטית וכללית כאחד. מחד גיסא היא אחת מהמצוות המוטלות על היחיד, בכל מקום ובכל זמן. היחיד השומר שלא לעבור על ל"ט

כמו כל מרכיב רוחני, הפחד הוא כלי שצדיקים ילכו בו ופושעים ייכשלו בו. תפקידו העיקרי של הפחד הוא להזהיר ולהתריע, ולהפנות את תשומת לב האדם

הפחד מפני סטיגמות עוצר בני אדם רבים לקבל עזרה, ולהסיר מעליהם את המשא הכבד הרובץ עליהם. הדברים נכונים בעיקר בשני מישורים. מישור אחד הוא המצוקה
חרב הפיטורין המאיימת על צוארי רבים מעם ישראל ומבצעת את זממה מחייבת היערכות חברתית כוללת מולה. בשבת "תרומה" מטבע הדברים עולות המחשבות של התמודדות עם

העמידה מול עצירת גשמים, גם אם ירדו השבוע מעט, היא מתסכלת מאוד. ברוב הדברים בהם אנו נתקלים במצוקה ובאסון אנו חשים כי המציאות היא גם

המצב הכלכלי מחייב גם את הקהילות שלנו. בתוכנו חיים יותר ויותר אנשים שמפוטרים מעבודתם, שמשכורתם קוצצה, שהוצאותיהם גדלו, שניכויי המס שלהם פחתו, שנזקקים לעזרה. הדבר