כל המאמרים במדור על סדר היום

"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה. יש להם כמובן רקע, וחז"ל

פעם במעט יותר משבע שנים מתרחשת ההזדמנות הזו, לחדש את הברית עם החובה לקבוע עתים לתורה. מחזור נוסף של "הדף היומי" יוצא לדרך. החידוש הנפלא

בוא ללמוד תורה. בישיבת הסדר או במכינה, בישיבה ללא הסדר עם הצבא או בכל מסגרת אחרת – בוא ללמוד תורה לפחות בשנה הבאה, ובוודאי שעדיף

ישועה גדולה לעמו הביא המלך שאול וביתו. ניצחון גדול על הפלשתים, ארגון ראשוני של הממלכה וכדו׳. לא זו בלבד, אלא שגם באופן אישי הוא היה

השלב היסודי ביותר של סולם הצרכים של חברה הוא עצם הקיום הפיזי שלה. שורש ההתאגדות שלה יכול לינוק ממקומות רוחניים או מאינטרסים, מאידיאולוגיה משותפת או

חובה להרים את הראש לעתים ולשוב אל החזון המייסד; תלאות היומיום חוצצות פעמים רבות בינינו לבין השאיפות, ועל כן טוב שאנו נזכרים מידי פעם במה

אחת הבשורות הגדולות שחוללו ראשוני ספרד הייתה היכולת לקרוא את הפסוקים בתורה העוסקים בריבונו של עולם, בדמותו, בצלמו, במעשיו ובהחלטותיו. בלעדיהם, קשה היה לנו להבין

הגבהת החומות, החמרת האיסורים, העצמת הניתוק והפער – הן חלק מהדרכים בהן משתמשת תנועה רוחנית בשעה שהיא פוגשת איומים רבים עליה. אנו מכירים את התגובה

בשעת החופה, ובסעודות השמחה בשבוע שלאחריה, אנו מברכים ברכה שלעתים אין אנו מפנים תשומת לב מתאימה לעוצמתה: ״אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו,

איך מתקשרים מחדש לעולם הקורבנות? איך בונים את היחס הנפשי הראוי, בעולם שכל כך רחוק מהרעיון הזה, לכך שאנו מביאים עולות וזבחים לריבונו של עולם?