כל המאמרים במדור שמות

" אֱ-לֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" שני פסוקים מדגישים שאל לנו לבזות בני אדם. האחד מופיע בפרשת השבוע שלנו, פרשת משפטים: "אֱ-לֹהִים לֹא

הקב"ה הבטיח לבני ישראל לעזור להם בכיבוש הארץ, אך התנה תנאי: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית: לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד

אחד מנושאי הפרשה עוסק בדין של אנשים הניצים ביניהם, ותוך כדי מאבקם פגעו באישה הרה, אם פגעו רק בעוברים, משלמים פיצוי כספי לבעל האישה. אך

פרשת משפטים באה לאחר מתן תורה, ועוסקת בהרחבה בדיני ממונות ובדינים שבין אדם לחברו. חז"ל שאלו מדוע התורה בוחרת לפתוח דווקא במצוות 'עבד עברי' שמוכר

שני רבדים יש בכל שלטון. יש את הרובד האדמניסטרטיבי-ביורוקרטי-מנהלי, ויש את הרובד הערכי-מוסרי. בסופו של דבר שני הרבדים הללו צריכים להשלים האחד את השני, לשרת

"הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו', י'). הציווי אותו מקבל יחזקאל

"חותן משה", התואר שנצמד לשמו של יתרו, אינו רק שם לוואי. הוא מהות. בדומה למערכת היחסים העדינה והרגישה שבין חמות (שוויגער) לכלתה, שהֵדיה, הרועמים לעתים,

" וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּֽי־הוֹצִיא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָֽיִם" (שמות יח, א). המילים וישמע יתרו 'מדברים'