יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"להפרשה היא לכאורה המשך ישיר ומשלים לפרשת תרומה. ההיא עוסקת במבנה המשכן ובכלים הנמצאים בו ופרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהונה ובעבודת הכהנים.
האמנם זו ההבחנה הנכונה והיחידה?
בתחילת הפרשה מקבל משה שלוש הנחיות מהקב״ה: לקחת את שמן הזית להדלקת המנורה כעבודת המוצא של הכהנים, העברת עבודת הכהונה אל אהרן ובניו והשלישית – למצוא אנשי מקצוע חכמי לב שייצרו את בגדי הכהונה.
נתמקד בהנחיה השנייה, שהיא לטעמי מהות הפרשה: ״ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן״ (כח׳ א׳).
יש פה העברה מסודרת של תפקיד הכהונה ממשה לאהרן ולזרעו. רוב המפרשים עוסקים בשאלה המתבקשת מדוע משה, המנהיג הנבחר על ידי ה׳ וזה שהוציא את העם ממצרים, אינו יכול לשמש בכהונה. יתרה מזאת, משה שימש בכהונה כל שבעת ימי חנוכת המשכן ורק אח״כ העבירה לאהרן. מדוע לא יכל להמשיך??
רוב המפרשים מסבירים כי יש פה מעין מידה כנגד מידה ועונש למשה. עונש על כך שבמעמד הסנה, לא רצה ולא התנדב להוביל, אלא התרצה לבסוף לקביעת הקב״ה ״שלח ביד תשלח״. כיון שלא התנדב, העביר ה׳ את מלאכת הכהונה לאהרן. האמנם זה הפירוש הטבעי והיחיד?
נראה לי שנכון לחזור להבנה היסודית כי הקב״ה בוחר את המנהיגים – כאלה המתאימים לדורות אותם הם מובילים. אין סוג אחד של מנהיג אולטימטיבי. ״יפתח בדורו כשמואל בדורו״.
משה היה המנהיג הראוי להוציא את ישראל ממצרים ולהובילם במדבר. דווקא משה, שלא גדל בתוך ישראל בעבדות אלא בארמון פרעה כנסיך מצרים, הוא המתאים להתמודד מול פרעה. לכן הוא נבחר למרות גמגומו ואי היותו מנהיג אותנטי.
לאחר הדיונים הארוכים עם יתרו, בוחר משה דווקא את המנהיגים שהם ״אנשי חיל״ להוביל את ישראל במדבר. לטובת זה בחר משה לא מלומדים גדולים אלא בעיקר בעלי אומץ שיכולים להוביל נגד קשיי היומיום ונגד קיטורי הציבור. גם משה בחר מנהיגים ושרי אלפים המתאימים לאתגרי התקופה.
כהונה, לעומת זאת, היא סוג מנהיגות אחר. הכהנים נדרשים לייצג את העם מול אלוקיו בעבודת המשכן והמקדש , והם אלו שעוברים ומחנכים את העם בעיירות ובכפרים. על מנת לעסוק בחינוך ולהניע את הנוער והציבור ללכת בדרך הנכונה, הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום, צריכים המחנכים להיות אותנטיים ולבוא מתוך העם.
כשמחנך בא מתוך העם והדוגמא האישית שלו בנויה על ניסיונו האישי וההתמודדות המוצלחת שלו עם הקשיים, למחנך כזה סיכויים גבוהים יותר להצליח.
משה הינו המנהיג הנכון להוביל את ישראל במדבר, ולהיות המנהיג שרואה את תמונת ה׳ ומוריד את התורה לעם ושופט בכל הדבר הקשה.
לתפקידי כהונה, חינוך העם וייצוגו השלם בעבודת ה׳, לכך מתאימים יותר אהרן ובניו.
לכן בפסוק מרחיבה התורה ״מתוך בני ישראל״. היתרון של אהרן ובניו על משה, שהם מתוך בני ישראל ויהיו נציגים נאמנים. יתכן שלכן גם שמו של משה לא מופיע לחלוטין בפרשה זו. הבמה עכשיו היא של אהרן.
(תצווה תשעה)
