אסטרטגית הקמת האומה – משכן בלב המחנה

פרשתנו נחתמת ב'ימי המילואים' וסיום בנין המשכן, ובאיזכור היעוד האלוקי של המשכן, כמקום ההתוועדות עם הקב"ה והשראת השכינה: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי … ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלקים" (שמות כט מב-מה). זאת תכלית יציאת מצרים והקמת האומה הישראלית: "וידעו כי אני ד' אלקיכם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם" (שם).
האומה הישראלית זה עתה עלתה 'על במת ההיסטוריה', ונדרשה לעצב, במדבר, את זהותה הרוחנית הייחודית ולגבש את מסגרותיה הלאומיות.
עם רגיל מוקם מאוסף של פרטים המבקשים להקים לעצמם מסגרת לאומית שתגשים את יעדיו החברתיים, ותספק את צרכיהם. לתהליך ההקמה של עם נדרשת אסטרטגיה שתתכלל אותו, בהתאם לייעודו. בלעדיה לא יושג היעוד.
תכלית ההקמה של האומה הישראלית הייתה שונה מכל העמים, היא נועדה לשם הגשמת אידיאל רוחני אלוקי: "בראשית מטעו של העם הזה, אשר ידע לקרא בשם הרעיון האלוקי וכו'. נתגלתה השאיפה להקים צבור אנושי גדול אשר "ישמור את דרך ד'" ('אורות' עמ' קד). דרך זו תביא את האנושות: "לחיי חפש מלאי הוד ועדן, באור האידאה האלוקית".
המסגרת הלאומית הכוללת נועדה להגשמת האידיאל האלוקי בחיי המעשה: "למלואה של שאיפה זו צריך דוקא, שציבור זה יהיה בעל מדינה פוליטית וסוציאלית וכסא ממלכה לאומית, ברום התרבות האנושית… והאידאה האלוקית המחלטת מושלת שמה ומחיה את העם ואת הארץ במאור-חייה. למען דעת, שלא רק יחידים חכמים מצוינים, חסידים ונזירים ואנשי-קדש, חיים באור האידאה האלוקית, כי גם עמים שלמים, מתוקנים ומשוכללים בכל תקוני התרבות והישוב המדיני וכו'" (שם).
הקמת משכן בלב המחנה הוא חלק מאסטרטגית ההקמה של האומה הישראלית: "איש על דגלו וגו' יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במדבר ב ב). "ויהיה משכן ה' כלב שהוא באמצע הגוף והשבטים כאיברים אשר סביבו" (אברבנאל במדבר ב א).
מרכז המחנה הוא מקום אסטרטגי. שם מקימה אומה את המבנה שמשקף את שחשוב לה ביותר. 'המשכן שבלב המחנה' הוא כלב באמצע הגוף שמשפיע עליו ומעצב את דרכו: "ויהיה משכן ה' כלב שהוא באמצע הגוף והשבטים כאיברים אשר סביבו" (אברבנאל שם).
בכך מהווה אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה', להשראת השכינה והקדושה במרכז חיי האומה, חלק מתהליך הקמתה: "נמצא הבנין השלם והנורמלי של מציאותנו, כאשר המשכן-המקדש-במרכז הפנימי, ושבטי ישראל מסודרים מסביב" (שיחות הרצי"ה עה"ת נשא).
בלעם מזהה את האסטרטגיה הזו כאשר צפה על מחנה ישראל, חיפש את נקודות התורפה ונמצא מברך: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".
ע"כ אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' נשמרת גם במהלך המסעות במדבר (משך חכמה במדבר א).
אסטרטגיה זו מבטאת גם את הייחוד הרוחני של תורת ישראל. לאחר משבר 'חטא העגל' ממקם משה "אהל מועד" מחוץ למחנה, ואילו בעת הקמת המשכן הוקם "אהל מועד" דווקא 'בלב המחנה'. בשונה מהתפיסות רוחניות של אומות העולם שבהן הקדושה וההתעלות הרוחנית תלויה בהנתקות מהחברה האנושית ו'יציאה מן המחנה', ההתעלות הרוחנית וההתוועדות של האומה הישראלית עם אלוקיה נעשית דווקא בתוך החברה והמציאות, ומתוכה, ומחזקת את החברה בכוחות רוחניים וקדושה, כ'לב באברים'. אל 'מחוץ למחנה' יוצאים ה'טמאים'.
שרשה של אסטרטגית 'המשכן בלב המחנה' בעולמות העליונים, סביב כסא הכבוד, להם מבקשת האומה הישראלית להתדמות: "ויראה שענין המחנות לא לבד היה מין הנהגה מדינית (חברתית) ראויה והגונה אבל גם כן הייתה דוגמת העולם בכללו" (אברבנאל שם). דבר זה נלמד מ'ספר יצירה' הקדמון: "ומשה סדר קהל זה במדבר כסדר גלגלי השמים ארבעה דגלים כנגד ארבעת רבעי השמים ושנים עשר שבט כנגד שנים עשר מזלות וכו'. כמו שכתוב בספר יצירה: "והיכל קדש מכון באמצע והאלוקים נושא את כולם" (כוזרי ג יז).
(תצווה תשעה)