בין חומריות לרוחניות
לאחר מכת בכורות נצטווה עם ישראל במצות פדיון בכור. המצווה כוללת פדיון בכור אדם ובכור בהמה טהורה. בהמות טמאות אין צריך לפדות מלבד החמור: '
לאחר מכת בכורות נצטווה עם ישראל במצות פדיון בכור. המצווה כוללת פדיון בכור אדם ובכור בהמה טהורה. בהמות טמאות אין צריך לפדות מלבד החמור: '
מיכל בין מכת חושך ומכת בכורות, מבדילה פרשיה העוסקת בנושא אחר לגמרי: בהלכות הפסח הקרוב במצרים, והפסחים שיבואו לאחריו. בני ישראל מצווים כבר עתה לקחת

ראוי לזרות אור על מכת החושך, שכן מיקומה כמכה שלפני האחרונה מלמד שהייתה זו מכה קשה ביותר, והדבר מעורר תמיהה, שכן בניגוד לכל שאר המכות,

פעם אחת בלבד מוזכר הכינוי 'ערב רב' בתנ"ך- " וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם …" (שמות יב,לח). בפשטות, זוהי תערובת של עמים נוספים שיצאו עם בני

בעולם הסוד, כמו בשאר חלקי התורה, גלות מצרים והיציאה ממנה תופשת מקום נרחב. לפי תורת הקבלה, מטרת הגלות הייתה איסוף של ניצוצות קדושה שהתפזרו במקומות

איזה מזל שלמשה ואהרן לא היו צוותי חשיבה אסטרטגיים, לא מנהלי קמפיין, לא משרד יחסי ציבור ולא יועצי תקשורת. כי אם חלילה היו להם כאלו-

עוד מכה אחת ודי. הגיע זמן הגאולה, והיא כבר נראית מעבר לפינה. ואז באה מכת החושך. שלושה ימים של ניתוק. חושך מוחלט, חושך מצרים. כדרכה,

שנאה, נקמה, ג'נוסייד והאשמות חמורות נוספות מוטחות לא פעם במצווה על מחיית עמלק. ואכן, יש דרשנים שעלולים לנצל את שבת 'זכור' להשתלחות של שנאה בקבוצות

רבים עסקו בשאלה המעניינת מדוע היה צורך בעשר מכות במצרים, עד מכת בכורות? לכאורה, אם הקב"ה רצה לגאול את בניו ולהוציאם ממצרים- די היה במכה

מכות מצרים היו, ברבות השנים, למעין מותג עצמאי, המנותק מהקשרן ההיסטורי. מאות דברי פרשנות, סיפורים ושירים (דוגמת יצירתו המופלאה של נתן אלתרמן, "מכות מצרים") עשו