חילוני הוא לא 'ערב – רב'!

פעם אחת בלבד מוזכר הכינוי 'ערב רב' בתנ"ך- " וְגַם־עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם …" (שמות יב,לח). בפשטות, זוהי תערובת של עמים נוספים שיצאו עם בני ישראל ממצרים. לפי חז"ל, הוצאתם ממצרים הייתה על דעת משה בלבד וללא הימלכות בשכינה. בחטא העגל הקב"ה סונט בו – "… לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" ( שמות לב,ז), " … אמר משה ריבון העולם מנין הם עמי? אמר לו הקדוש ברוך הוא: עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך, 'והוצאתי את צבאותי'- את עמי, אמרתי לך שלא לערב בהם ערב-רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי 'לעולם מקבלים השבים' …" (שמות רבה, כי תשא, מב).
כיום אין לנו יכולת לזהות קבוצה זו שהתגיירה במעמד הר סיני ונטמעה כליל בעם ישראל. ברבות הדורות עברה ההתייחסות לקבוצה זו (בדומה ל'עמלק'), מהתייחסות אתנית לקבוצה בעלת תכונות מסויימות בתוך עם ישראל (הגר"א, אבן שלמה, פרק יא). הזוהר אף נותן בהם סימנים: " וחמש מינין אנון בערב רב ואנון (סי' נג"ע ר"ע)- נ"פילים ג"בורים ע"נקים ר"פאים ע"מלקים ", (כרך א (בראשית), בראשית כה,א). מפרשים, מבארים כך בהתאמה: בעלי מחלוקות, בעלי תאווה, צבועים, להוטים אחר הכבוד, להוטים אחר הממון.
באשר לאמונה, שמקורה אף הוא בזוהר, כי ה'ערב רב' יתפרד מעם ישראל לפני הגאולה, הרב קוק זצ"ל שולל זאת במאמרי הראי"ה: "… ויש התולים את עצמם במאמרי הזהר המדברים על הערב רב ועל ההתפרדות מישראל לפני הגאולה, ולוקחים את הסודות כפשוטם ומרבים מחלוקת…". עם זאת מוסיף: " "הייתה מדתו של משה רבנו עליו השלום לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב- רב, ואף על פי שזה גרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף יתעלו גם הם, כי בוודאי יתקיים ביה, 'יתן לך כללבך וכל עצתך ימלא', וד' יתברך מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים", (אגרות ב קפח).
שלב התיקון והבירור מתקיים בימים אלו ממש. מה טיבו של בירור זה? כדי לענות על שאלה זו יש לחזור לספר שמות. מה יכולה הייתה להיות הסיבה שבגינה התחברו ה'ערב- רב' לעם ישראל? הם לא סבלו כמותם מצד אחד, ולא שייך לצרפם להבטחת הארץ והזרע של אבותינו, מצד שני. ובכן, יש הכרח לומר שהחיבור שלהם היה למשה האיש, לניסיו, לתורתו, לעוצמתו הרוחנית וכדו'. במילים אחרות, הם התחברו לתורה ללא מחוייבות לארץ ישראל. עינינו חוזות כי בירור זה מתקיים היום לנגד עינינו, ואפשר כי מטרתו הינה להוציא את סיגי ה'ערב- רב' המצויים בתוך כל אחד מאיתנו.
(בא תשעז)