צרעת הבית
חז"ל עמדו על הסגנון המיוחד שבו פותחת פרשת נגעי הבתים: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ
חז"ל עמדו על הסגנון המיוחד שבו פותחת פרשת נגעי הבתים: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ

אחד המסרים הגדולים שחבויים בפרשיות הקורבנות הוא שלכל אדם, יהא אשר יהא, יש חלק בנחלת ה' ובעבודת הקודש. בניגוד לתרבויות ודתות אחרות, שבהן רק אנשים
עם הרשע לא עושים הסכמים; מהמאבק ברשע לא פוסקים; לרשע לא שוכחים את אשר עשה; למי שזינב בנו ונלחם דווקא כנגד כל הנחשלים לאחור לא

פרשיות הקורבנות, יש לומר בגילוי לב, אינן מן הפרשיות ה"פופולריות" ביותר בתנ"ך. מעת שגלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, כמעט ונשתכחו חלקים גדולים של דיני הקורבנות
יציאת מצרים מתנוססת בראש עשרת הדברים. התורה מלמדת כי זה האירוע המכונן של האומה הישראלית. ביציאת מצרים הוברר כי אלוקי ישראל אינו רק בורא עולם

בין סוגי הקורבנות המנויים בפרשה אנו מוצאים את קרבן חטאת וקרבן אשם. קורבנות אלו מביא האדם על חטאים שחטא לכפרה ולתשובה. אבל הבדל יש ביניהם

ערב הכניסה לארץ, פונה משה ליהושע ואומר לו מספר פעמים את צמד המילים הללו: 'חֲזַק וֶאֱמָץ'. כך גם אומר ה' ליהושע לאחר מות משה.

בדיחה יהודית עתיקת יומין מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת

ספר ויקרא, שאנו מתחילים לקרוא השבוע הוא ספר 'הוראות יצרן' כיצד יש להפעיל את המשכן. הפרקים הראשונים עוסקים בקורבנות. המשותף לכל הקורבנות הוא החיוב צירוף

על הפסוק הפותח את פרשתנו:" וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר" כותב רש"י: "ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים