
מה באמת פותח את הצנצנת?
יובל שגב ספר שמות היה מלא בסיפורים שקל להתחבר אליהם ולדבר עליהם בשולחן שבת: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, הקמת המשכן. אבל בויקרא

יובל שגב ספר שמות היה מלא בסיפורים שקל להתחבר אליהם ולדבר עליהם בשולחן שבת: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, הקמת המשכן. אבל בויקרא

תחזית מזג האוויר מופיעה בדרך כלל בסוף מהדורות החדשות, כביכול לאחר כל הדברים החשובים באמת- הפוליטיקה, הביטחון, הכלכלה, התרבות והספורט. רק בסוף בסוף מזכירים גם

הכתוב אומר (ויקרא א', ג') "אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצונו לפני ה'". רש"י מבאר "יקריב

"שנו רבותינו: שגגת תלמוד עולה זדון, לפיכך כתיב 'נפש כי תחטא', לפי שהיא מלמעלה… לעתיד לבוא מביא הקדוש ברוך הוא את הנפש, ואומר לה: למה

הפסוק "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" הוא הסיבה לכך שאנו מעברים את השנה, ומוסיפים

מאמר זה מהווה ניסיון לנתח באופן ביקורתי מאמר שנכתב בשנת תשפ"ד(2024) המתמקד בפסוק הפותח את ספר ויקרא: "וַיִּקְרֶא אֶל־מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

מספרים על אחד מהאינטלקטואלים של ירושלים, שהיה הולך מדי שנה לקריאת מגילה בפורים, יושב בספסלים האחוריים של בית הכנסת, וכשהיו מגיעים לפרקים האחרונים באסתר, שם

אירוע חריג ויוצא דופן התרחש כמאה שנה לפני חורבן הבית, בערב פסח שחל להיות בשבת. בני בתירא שהנהיגו את העם לאחר תקופת שמעיה ואבטליון, שכחו

השבוע קיבלתי מייל מאחד הקוראים כאן שכתב לי: "מי שרוצה – מתחתן. ככל שמתבגרים, אין יותר רגשות, פועלים רק מהשכל ולכן נשארים לבד", ועוד כל

ספר 'ויקרא' פותח במילים "ויקרא אל משה". מי קורא למשה? בדרך כלל מצינו "וידבר ה' אל משה". מדוע לא נאמר "ויקרא ה' אל משה"? רבי