הפסוק "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" הוא הסיבה לכך שאנו מעברים את השנה, ומוסיפים אחת לכמה שנים את חודש אדר השני, וכל זה בכדי שחג הפסח יחול תמיד בתקופת האביב.
זו אולי המצווה היחידה הקשורה באופן ישיר כל כך למזג האוויר. כל מצווה אחרת אפשר לקיים בכל מזג אוויר, ואין קשר בין תנאי מזג האוויר לבין קיום הציווי, חוץ מחג הפסח שצריך להיות מחובר מהותית לחודש האביב.
במילים פשוטות- לצאת לחופשי ולהיות בני חורין אפשר רק במזג אוויר אביבי.
קשה להיות בן חורין בחורף הקפוא או בקיץ הלוהט. קשה לצאת לחירות כשמסביב הכל קודר ואפור. כדי שהנפש תחוש חירות מהי היא צריכה לראות ירוק בעיניים, לחוש את הלבלוב והפריחה, ולנשום אוויר צח של אביב.
בימים אלו בהם אחינו ואחיותינו נמקים במנהרות האפלות והטחובות בעזה, ללא מזון, טיפול רפואי אוויר ואור, התפילה לחירותם ובמיוחד בחודש האביב וערב חג החירות מקבלת מימד נוסף, וזעקה גדולה למען פדיונם ושחרורם מהשבי.

תפקידו של חודש האביב הוא לחבר ולסנכרן בין כל חלקי הנפש, השכל, הגוף, החושים והרוח, ולהוביל את כולם יחד אל תחושת החירות האמיתית. מזג האוויר, פריחת העצים והתעוררות הטבע כולו מתרדמת החורף- כל אלו הם התפאורה, הרקע והמצע עליו צומחת החירות, ושחרור הנפש אל מרחבי האין קץ של החופש והדרור.
את מרבית המצוות אפשר לקיים כמעט בכל מזג אוויר. שבת ותפילין, כשרות וצדקה, כל אלו אינם תלויים בתחזית מזג האוויר, ובמצב הרוח.
אבל חג הפסח- זה משהו אחר לגמרי. חג הפסח זה לא רק לשבת ולאכול מצות ולהקשות קושיות. כדי להרגיש באופן אמיתי ועמוק את מהותה של החירות- גם מזג האוויר צריך להשתתף בחגיגה הזו. לא דומה סיפור יציאת מצרים במזג אוויר חורפי וסגרירי, לסיפור יציאת מצרים כשמסביב האביב פורח ומשמח.
על החירות הזו צריך לשמור: 'שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹקיךָ'.