עו"ד פרופ' אבי וינרוטהכתוב אומר (ויקרא א', ג') "אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אתו לרצונו לפני ה'". רש"י מבאר "יקריב אותו – מלמד שכופים אותו; יכול בעל כורחו? תלמוד לומר 'לרצונו'; הא כיצד? כופים אותו עד שיאמר רוצה אני".
איך ניתן להשיג רצון באמצעי כפיה? ובכלל, לשם מה לכפות אדם לעשות דבר שהוא לא רוצה בו? האם באופן זה ניתן לשנות אותו?
החתם סופר מבאר כי מה שאדם לא טעם ולא חווה – לא מעורר בו תיאבון וחשק. הוא עשוי בכל זאת לעשות פעולה זו אם הוא רואה שהיא מקובלת בחברה שאותה הוא מכיר ומעריך. לכן, חשובה הסביבה והחברה. אם הוא איש גשמי שחי בחברה שמעריכה דברים גשמיים, מדוע שישתוקק ללמוד תורה? אבל אם יבא למקום שבו יש מי שעוסקים בתורה ובמצוות ויש חיי רוח משגשגים, יתאווה אף הוא לחוות זאת ולהיות חלק מכך. בהתאם לכך מבאר החתם סופר, כי מה שצריך לעשות לאדם נטול רצון רוחני הוא להביא אותו למקום הקדושה. לאחר שיחווה אותה, הוא כבר יתאווה לה ויחפוץ בה מעצמו. על כן, הכפייה אינה להבאת קרבן, אלא להביא את האדם למקום המקדש. שם כבר תתעורר בו כמיהה עצמית, והוא יקריב את הקורבן מרצונו. אין זו כפיה שמחמתה אומר אדם רוצה אני. אלא כפיה להתחיל תהליך שאחריו יבשיל בו רצון פנימי אמיתי. אכן, הכתוב אומר "אל פתח אהל מועד יקריב אותו". הכפייה היא לבוא לאהל מועד ולטעום מן הקודש. אחרי שאדם נמצא שם, טעם וראה כי טוב ה', התוצאה הטבעית תהיה שהוא יקריב את קרבן העולָה "לרצונו לפני ה'".
החתם סופר מבאר כי זו תכלית העלייה לרגל ואכילת מעשר שני בירושלים. המקום גורם וקדושתו משפיעה. משום כך כתב ה"מגן אברהם" (אורח חיים סימן תקנ"ד סעיף י"ב) כי יש מצווה להקביל פני רבו בכל יום. אדם שנחשף לתורה ולקדושה, מתקרב אליהם, טועם מהם, מכבד אותם ומעריך אותם, וממילא – משתוקק אליהם.
בהתאם לרעיון זה באר הרב יוסף שלמה כהנמן (הרב מפוניבז'), את דברי המדרש (בראשית רבה ס"ה, כ"ב) הבא: "בשעה שביקשו הרומאים להיכנס להר הבית אמרו: יכנס יהודי תחילה. אמרו ליוסף משיתא: כנס, ומה שתוציא משם – שלך הוא. נכנס יוסף להיכל והוציא מנורה של זהב. אמרו לו הרומאים: אין דרכו של הדיוט להשתמש במנורה זו. כנס שוב ומה שתוציא שלך הוא. אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס של שלוש שנים ולא הסכים להיכנס. אמר יוסף משיתא: לא דיי שהכעסתי לאלוקי פעם אחת אלא שאכעיסו פעם שניה? נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: אוי לי שהכעסתי לבוראי". ובכן, מה גרם למהפך המפעים הזה ביוסף משיתא? הרי בתחילה היה בוגד בזוי, שהתנדב להיכנס להיכל עבור בצע כסף, ואף חמד לעצמו את המנורה. הכיצד הפך לפתע לאיש עקרונות, ומסר את נפשו? הרב מפוניבז' השיב, כי מה שחולל את השינוי הוא הכניסה של יוסף משיתא לבית המקדש. אכן, הוא נכנס להשיג את תאוות ליבו, אבל מכיוון שנכס, הרי שהמקום שינה אותו. ברגע שחוָוה את הקדושה – השתנה מקצה לקצה. לאחר שהתקרב – פעם בו רצון אחר. לא היה זה עוד אותו אדם.
הנה כי כן, אדם מושפע מחוויות קודמות שלו, ואלו קובעות את שאיפותיו ואת תשוקותיו. הלב חומד רק את מה שהעיניים רואות. אם אדם נחשף לתורה, נחשף לקדושה, טועם תורה, חווה עונג רוחני, מעריך תלמידי חכמים, הרי שהוא יימשך באופן טבעי ופנימי לתורה ולקדושה.
יש דרך חיצונית להשפיע על הפנימיות. הדרך היא – להתקרב!
