
מי הוא התָּחַשׁ?
"וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ" (במדבר ד, ו). התחש נזכר בתורה שלוש עשרה פעמים, כמין של עור ששימש כסוי עליון (שמות כן, יד) למשכן וכליו. פעם

"וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ" (במדבר ד, ו). התחש נזכר בתורה שלוש עשרה פעמים, כמין של עור ששימש כסוי עליון (שמות כן, יד) למשכן וכליו. פעם
ד"ר אמנון אלדר מנכ"ל רשת אמי"ת ספר במדבר שאנו מתחילים לקרוא בו השבת, הינו המשך למאורעות המתוארים בסוף ספר שמות. ספר ויקרא המפריד בין שני
רש"י, בפירושו לתורה, פותח כל חומש בהזכרת חיבתן של ישראל. יש בכך קודם כל אמירה רבת משמעות כלפי התורה וכלפי ישראל: התורה פותחת שוב ושוב

השעה ששוחררה ירושלים ושבה לידינו הייתה שעת התרוממות נפש גדולה. ירושלים של זהב הפך להיות ההמנון הבלתי רשמי של מדינת ישראל; העם כולו עמד נרגש
ללאחרונה התעורר פולמוס נרחב באשר לשאלה האם גאולתנו היא עובדה קבועה וקיימת, ואין היא תלויה במעשינו הבחיריים. דיון זה בנוי על המתח המובנה בין אמונתנו
הרב הנזיר, ר' דוד כהן זצ"ל, מתלמידיו המובהקים של הרב קוק, כתב ביומניו (קול צופיך עמ' קלג): "היום הגדול כ"ח באייר, יום בואו של מרן
מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא – מדברי מורנו הרב עמיטל הי"ו למדנו כי בפסוק זה מצוי המתח הגדול בין הקולקטיביות לבין האינדיווידואליזם. חלקו הראשון

בתחילת פרשת בהר, פרשת השמיטה, מגוללת לנו התורה את הדינים המופלאים של המצוה הקרבה ובאה. בתוך הפירוט הזה, משתמשת התורה בתארים מתחלפים לשמיטה, תארים שכל
מאי דכתיב: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע י"ד, )? … משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה

חג השבועות היה מאז ומתמיד יום אהוד על רבים. אין הוא מלווה בחוויית האימה והיראה של ראש השנה ויום הכיפורים. חסר הוא את העמל, הטורח