1. תגידו מזל טוב: בשבוע הבא ימלאו שש שנים למשפטו של נתניהו. אם ניקח בחשבון גם את תקופת החקירות שארכה כארבע שנים, הרי מתקרבים ליום הולדת 10 למשפט. בואו נמשיך בתרגיל החשבונאי, שפירט השבוע עו"ד רז נזרי בריאיון ל'קול ישראל'.
אם נניח שהמשפט לא יופסק עתה, בהתחשב במספר העדים שעוד אמורים להיקרא, חקירה וחקירה נגדית, והזמן שייקח לשופטים לכתוב את פסק הדין, תוסיפו עוד שנתיים-שלוש. הגענו לבר-מצווה למשפט. עוד לא נגמר. 99.9% שיוגש ערעור, בין מצד זה ובין מהצד השני. עוד שנה-שנתיים. כמעט בן י"ח למשפט. איך נראה היה ביבי ונראינו אנו כשהחל המשפט, ואיך הוא (ואנחנו) ניראה אז עוד כך וכך שנים כשיסתיים המשפט, בתקווה שרק נהיה, ועדיף בריאים. לא מוגזם?
מוגזם בריבוע, בטח בהתחשב בכך שהשופטים כבר הביעו עמדתם ששוחד אין כאן. מה שנשאר פתוח זה עניין הפרת אמונים (בעיקר על המתנות). משהו, לא דבר קטן, שאם מורשעים עליו, שערי כלא פתוחים הם אופציה שנכון לנאשם וסביבתו לקחת כאופציה.
המשך המשפט, בטח ובטח תוך כדי הפסקתו חדשות לבקרים עקב 'נסיבות ביטחוניות ומדיניות' הוא פארסה אחת גדולה. בטח ובטח כשנתניהו כראש ממשלה אמור להתמודד עם סוגיות ביטחוניות בוערות והרות גורל. ואתם יודעים מה, ממש לא אכפת לי שחלק מהדחיות ה'מאולצות' הן הצגה אחת גדולה שלו או של מקורביו. די, נמאס.
הקריאה של נשיא המדינה לשבת יחד תחת חסות בית הנשיא, יועציו המשפטיים של רה"מ מזה והפרקליטות מזה, במאמץ למצוא הבנות על פרטי עסקת טיעון, על פניו טובה לכולם. לנתניהו – ישתחרר מאימת הכלא; לשופטים – לא יצטרכו להכריע; לפרקליטות – תשיג את העיקר: סוף כהונת נתניהו כראש ממשלה (או משהו קרוב לזה, ובינינו – אחרי כ"כ הרבה שנים ולא מעט כישלונות גדולים (לצד הצלחות גדולות), אולי באמת הגיע הזמן?). ברור שסוגיית הקלון, כן קלון או לא קלון, היא הבעייתית ביותר ועליה סביר שהצדדים לא יסכימו. גם לזה יש פתרון שהשמיע נזרי: חותמים על עסקה, ובית המשפט הוא שיכריע אם יש קלון או לא.
נכון ליום שלישי, בו נכתב טור זה, היועצת המשפטית לממשלה הסכימה להיכנס לדיונים 'ללא תנאים מוקדמים' וללא עצירת המשפט. עפ"י פרסומים, פרקליטו של נתניהו גם בעד, אך ההסכמה הגואלת ממשפחת נתניהו, קרי שרה והבן יאיר שיחי', טרם הגיעה. נראה שהם סבורים שהלחץ הציבורי יעשה את שלו, ישפיע על השופטים ועל הפרקליטות, והתיק או שייסגר ללא כלום או שיימשך ויימשך, שופטים יפרשו, אחרים יבואו במקום, וביבי נתניהו, גם אם יזדקן בעוד עשר שנים, ימשיך לבוא לדיונים פעם כן פעמיים לא, עד יבוא משיח צדקנו.
דבר אחד בטוח: ככל שנתקרב לבחירות הבעל"ט, כך קטן הסיכוי שניתן יהיה להגיע להסכמות. ככל שנתקדם לבחירות, כך הרחובות יתלהטו – מיותר. הצעת הנשיא היא סולם שכולם חייבים להיעזר בו כדי לרדת מהעץ. ויפה שעה אחת קודם.
- מקובל לחשוב שבמגזר החרדי יש ציות עיוור ומושלם אחר הנחיות הרבנים החשובים. "ועשית כל אשר יורוך", והיגדים רבים אחרים בעניין עליהם מתחנכים במוסדות החרדיים. גם ההתחמקות משירות צבאי, אפילו בשעת סכנה, מנומקת/מוסברת/מתורצת ב'ככה אומרים הגדויילים'. ובכן, הגדויילים, כמעט מכל הגוונים שם, אמרו שאסור לעלות בל"ג בעומר למירון בגלל הסכנה הביטחונית. ובכל זאת, אלפים רבים עלו תוך כדי שהערימו על כוחות הביטחון שהתאמצו למנוע בעדם. אפילו חיכוכים היו פה ושם. האם זה אומר משהו על כך שהציות לגדויילים כבר אינו כבעבר? או אולי מצייתים כשמשתלם לנו, ועושים: "לא שמענו, לא ראינו" כשלא מסתדר לנו?
- ואם בחרדים עסקינן, הנציגים הפוליטיים עבדו קשה כדי שהגדויילים יאשרו את חוק הגיוס/ההשתמטות, אך לא עלה בידם. במנשר שהוציאו השבוע הרבנים המובילים, הרב הרש והרב לנדו עם אחרים, הם קראו שלא להתגייס אפילו למסלולים הייעודיים כמו קודקוד ודומיו, שבוגריו עושים אח"כ חייל באזרחות כמתכנתים מבוקשים.
בתחילת השבוע היה גיוס של חרדים לצבא. מספר המתגייסים היה נמוך משמעותית מהצפוי. נראה שהשפעת הסנקציות הכלכליות על חייבי גיוס משתמטים עדיין לא ניכרת משמעותית על היקף הגיוס. ראש אכ"א, אלוף דודו כליפא, שהטריח עצמו לבוא לבקו"ם ולברך את המתגייסים החרדים, אמר להם בין השאר שהם עושים היסטוריה והתחייב שהצבא יאפשר להם לשמור על אורח חייהם החרדי. ביקור מחמיא, אבל עוד קליינטים הוא לא מביא. מה שכן, אחת לכמה ימים נזכרים בסנקציה כלכלית פוטנציאלית חדשה. לרשימת חמש הסנקציות שבג"ץ ביקש לראות שהמדינה תיישם אותן בפועל על משתמטי גיוס, וקבע דיון על כך בעוד כשבועיים (הפסקת השתתפות בשכ"ד, סיוע למעונות יום, דירה למשתכן וכדו'), נוספה בימים האחרונים סנקציה שדורשת היועצת המשפטית להשית: ביטול ההכרה לפטור ממס (סעיף 46 הידוע) למוסדות שלומדים בהם מחויבי גיוס שלא הסדירו את מעמדם.
כידוע, סעיף 46, המביא להכרה במס של חלק מהתרומה ובכך מסייע להשיג תורמים, הוא הבייבי של ח"כ משה גפני בכובעו כיו"ר ועדת הכספים (עד שפרש נוכח אי קבלת חוק הגיוס). פגיעה בזה היא חילול הקודש, מבחינתו. בדיון הקרוב בבג"ץ תציג היועצת את עבודת המטה שהכינו במשרדה – איך מיישמים את ביטול הפטור כאמור, ואילו נציגי הישיבות ינסו לשכנע שזו גזלת כבשת הרש, שהפגיעה אינה מידתית ולא רק במשתמטים, ועוד כהנה וכהנה הסברים.
- בואו ניקח פסק זמן קצר מפוליטיקה. נתעסק בדבר חשוב יותר – החינוך. אם אתם איתנו כאן, ב'שבתון', סביר שאתם בוגרי החינוך הממלכתי דתי ו/או ילדיכם/נכדיכם/ ניניכם לומדים או בוגרים של החמ"ד. קחו כוס מים קרים, וקראו:
תוצאות מבחני המיצ"ב (בשמם היום 'מבחני תנופה') האחרון, זה שנערך אשתקד, פורסמו בשבוע שעבר, וה' ירחם. כ-80% מתלמידי כיתות ט' לא עמדו בדרישות תוכנית הלימודים באנגלית. אבל מהמאקרו הבה נרד למיקרו, לחינוך הממלכתי דתי, זה שמקבל יותר תקציבים מהחינוך הממלכתי בגלל כיתות קטנות יותר עקב פיזור גדול יותר, הפרדה מגזרית, שעות רב, וכדומה.
ובכן, לממצאים: ציונם של תלמידי כיתות ט' בחמ"ד במבחן היה 284 נקודות. הציון הממוצע בחינוך הממלכתי – 300 נקודות. בסמינרים החרדיים – 270. אחד ההסברים הנפוצים הוא שבחמ"ד יש הרבה יותר (גם יחסי) תלמידים מבתים עם מעמד סוציו חברתי וכלכלי נמוך יותר. ובכן, בטח לא תופתעו לשמוע כי גם בחינוך הממלכתי שאינו דתי יש כאלה, אז עשו השוואה בין אלה לאלה, אותו חתך כלכלי נמוך. ולתוצאות: 280 בחמ"ד, 291 בכללי. ומה באשר לחתך סוציו גבוה? 291 בחמ"ד, 326 בכללי. ובואו קצת למקצועות: אנגלית תחילה. 31% מהחבר'ה שלא בדתי עמדו בדרישות תוכנית הלימודים באנגלית (בושה בפני עצמה), ובחמ"ד – שבו ותחזיקו טוב – רק 16% עברו.
אגב, התוצאות האלה לא אמורות להפיל מהכיסאות את המצויים בתחום. כבר במבחני פיז"ה, שנערכו ב-2022, במתמטיקה, במדעים ובקריאה אמורות היו להידלק נרות אדומות. הפערים לרעת החמ"ד מול החינוך הממלכתי חצו כמעט בכל הפרמטרים. במתמטיקה – 483 בממלכתי, 477 בחמ"ד, 380 בממלכתי ערבי. במדעים – 493 בממלכתי, 477 בחמ"ד, 386 בערבי. בקריאה – 504 בממלכתי, 490 בחמ"ד, 420 בערבי.
ח"כ משה (קנלי) טור-פז (יש עתיד), לשעבר ראש מינהל החינוך בעיריית ירושלים ומנהל בי"ס ממ"ד, אמר לליאור דטל שהביא את הנתונים דלעיל ב'דה-מרקר': "ההורים הדתיים מצפים להרבה יותר. לימודי היסוד חשובים להם. גם בחינוך הממלכתי דתי סובלים ממחסור במורים, בעיקר באנגלית, כמו בחינוך הממלכתי, אבל החינוך הדתי נהנה מתוספת תקציבית. משרד החינוך והכנסת מאפשרים לו גבייה יתרה של תשלומי הורים, בעיקר כדי לממן לימודי קודש יותר ממה שהמדינה מתקצבת".
טור-פז המשיך: "בחינוך הממלכתי דתי יש ציפייה שהתלמידים יהיו מצוינים בתנ"ך, בגמרא וגם מעולים במתמטיקה ובאנגלית. בפועל, אנחנו רואים בשנים האחרונות שזה כבר לא עובד. היו תקופות שבהן החינוך הממלכתי דתי הוביל במצוינות במתמטיקה ובאנגלית". לדבריו, חלק מהבעיה הוא ש"הדגש הערכי והתורני הניתן בחינוך הממלכתי דתי מתורגם לזלזול בלימודי היסוד. בעיה אחרת היא בריחת מורים איכותיים. אני קורא לראשי החינוך הממלכתי דתי להיכנס לרפורמה מקיפה בלימודים הכלליים, בדגש על אנגלית".
משרד החינוך מסר: "מדובר במבחן שהתקיים לראשונה מאז 2018, ולכן לא ניתן לקבוע מגמה ואין אפשרות להשוואה לביצועי העבר". השתכנעתם? התנחמתם?
- "לכם התקשורת – אם אתם מנסים להוציא את דבריי מהקשרם ולזלזל בטבח, אתם רשעים ושקרנים", הגיב השר סמוטריץ', כאשר התקשורת 'עשתה מטעמים' מהתבטאות שלו, אומללה לטעמי, באותו בוקר בריאיון ברדיו FM103. אז לא, סמוטריץ' מכובדי. התקשורת הביאה את דבריך כפי שהבעת אותם, ולפי כל הכללים, הם היו כל כך 'חזקים' וממש ראויים לכותרת באותיות קידוש לבנה.
היי, לא התכוונת? היי, לא הבינו את כוונתך? כללי המשחק הם שהתקשורת שואלת, אתה משיב, וכל עוד אתה מצוטט כדבעי, הבעיה אינה בה. ולמי שפספס כבודו נשאל שם: "מה יותר חמור – הקמת ממשלה עם מנסור עבאס, או טבח 7 באוקטובר ובמצטבר 2,100 הרוגים?!" (בהערת אגב, לא מתאימה יותר המילה 'נרצחים'?). וכה השיב סמוטריץ': "בוודאי שהקמת ממשלה עם עבאס. הטבח הוא מחדל נורא ואיום. צריך לתחקר אותו, אבל הוא מחדל טקטי. מזיד הרבה יותר נורא משוגג. מי שבמודע מכר את מדינת ישראל לאויביה, זה הרבה יותר חמור ממי שטעה, מעד, כשל". תודו: קשה לאוזניים ישראליות ממוצעות לשמוע משהו חמור מהטבח הנורא.
סמוטריץ' גם המשיך במתקפה על בנט (בלי להזכיר את שמו) ואמר: "הייתה קונספציה, ואני לא הייתי שותף לה. אני לא מתייחס לאיש (בנט) שאי אפשר להאמין לאף מילה שיוצאת מהפה שלו. יש הבדל בין להבטיח, לבין להפנות עורף לבוחרים ולערכים. רוצים לעשות תחרות באסונות? פוליטיקאי שמכר את המדינה לתומכי טרור, זה חמור פי אלף מכל מחדל".
כמובן, דבריו אלה עוררו סערה רבתי בתקשורת (יש יאמרו: המגויסת…), וסמוטריץ' מיהר להסביר. כעת טען כי נשאל "מה המעשה הפוליטי החמור ביותר" [בריאיון הוא נשאל: מה יותר חמור – הקמת הממשלה…(ראו לעיל)], וטען כי מה שהביאו בשמו הוא עיוות של דבריו. "הטבח שביצע חמאס הוא מהנוראים שידענו מאז השואה, ואין שום דבר שמשתווה לו. לכם התקשרות – אם אתם מנסים להוציא את דבריי מהקשרם ולזלזל בטבח, אתם רשעים ושקרנים".
אין לי עניין להגן על התקשרות, אבל בעיניים שלי, הפעם הבעיה אינה בתקשורת. היא עשתה את עבודתה. הבעיה הייתה בסמוטריץ' עצמו, שבמקרה הטוב, על אף היותו דובר מהרהוטים שבפוליטיקאים, לא שקל טוב כיצד להתנסח. יכול היה להשיב: שניהם גרועים שבגרועים, למשל. יכול היה להשיב: זו נבלה וזה טרפה, וכן על זו הדרך. פשוט נפל, וחבל. האם יכול להיות שסמוטריץ' היה עונה במילים מפורשות: "בין שתי הברירות האלה, אני מעדיף את הטבח עם 2,100 נטבחים על פני ממשלה עם מנסור עבאס, שהנזק ממנה בטוח יהיה גרוע יותר". אני גם מאמין וגם רוצה לקוות שהיה יודע להתחמק מהתשובה הזו, גם אם בתוכו אולי הוא חושב ככה.
וכמו בפוליטיקה, בתוך דקות סמוטריץ' הותקף מכל עבר, גם על דברים שלא מגיעים לו. אבל משום מקום, הגיחה לפתע השרה לשעבר איילת שקד, שותפתה לשעבר של בנט ו'יצאה' עליו בגדול, תוך שהטילה עליו את האשמה בכינונה אז של ממשלת השינוי בתמיכת מנסור עבאס.
בריאיון לעקיבא נוביק בתוכנית הצייצנים בערוץ משב, מבית ארגון רבני צהר, שקד סיפרה תחילה כי יו"ר הליכוד בנימין נתניהו דחף לשותפות עם רע"ם: "לפני שקמה ממשלת השינוי, ביבי קיבל יחד איתנו 59 מנדטים. הוא אמר לנו: 'צריך להקים ממשלה עם הערבים, מנסור עבאס'. אחרי שסמוטריץ' סירב, אז בעצם לא הייתה ממשלה". לאחר שמאמציה אז לשכנע את גדעון סער להצטרף לגוש נתניהו כשלו, שקד מפנה אצבע מאשימה לסמוטריץ', שלדבריה יכול היה לייתר את הצורך ברע"ם אם רק היה מצטרף בעצמו לממשלת השינוי: "סמוטריץ' יכול היה להיכנס לממשלת השינוי, ופשוט אז לא היה צריך את רע"ם", תוקפת שקד. "אם לשיטתו של סמוטריץ', שותפות עם רע"ם היא סוף הציונות, אז אתה לא מציל את הציונות? הוא בחר שלא, הוא בחר להישאר עם הליכוד".
זהו, חברים, קרבות הבחירות החלו. כאן ב'שבתון' נשתדל שלא לתת במה חופשית למתגוששים שלא על פי הכללים הנורמטיביים. נשתדל גם אנחנו שלא לחצות את גבול הטעם הטוב.
- ואם בבחירות עסקינן. השבוע החולף סיפק כמה כותרות מעניינות בכל הקשור ל'רכש' שחקנים חדשים למפלגות שונות. שרון שרעבי (ציוני-דתי), מהבולטים במאבק לשחרור החטופים, חבר לליברמן; ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, חבר לאיזנקוט; פרסום על כוונה של יונתן פולארד להקים מלגה עם נסים לוק, אביה של שני הי"ד; "ברית אחים" – מפלגה דרוזית בראשות אל"מ במיל' וג'די סרחאן; חילי טרופר נפרד מבני גנץ.
חרף הסקרים המבאסים, בני גנץ משדר ביטחון ואופטימיות ומצהיר כי הוא רץ עד הסוף במטרה להקים ממשלת אחדות ציונית, וזה רק על קצה המזלג. בטוח ששכחנו כמה. נא לא להיעלב. יהיו עוד הצטרפויות רבות, בעיקר של 'אנשים חדשים' (חלקם קשורים למה שהתחולל פה מאז הטבח), יהיו מעברים בין מפלגות באותו גוש, ובשורה התחתונה: זה לא רציני לנסות 'להרכיב' כעת קואליציה.
נכון להיום, כ-27% עונים בסקרים כי טרם החליטו למי להצביע. אין מה למהר לתפור חליפות. אגב, גם אוקטובר לא בטוח. יש רחש-בחש להקדים את הבחירות ל-1 בספטמבר. ידחו את פתיחת שנה"ל ביום (לא נורא, הפסידו כל כך הרבה ימי לימודים, מה זה כבר עוד יום…), כך שהבחירות יהיו רחוקות יחסית מהטקסים לזיכרון הנטבחים בטבח וההרוגים במלחמה שבעקבותיו. אולי יהיו מי שהזיכרון שלהם עד הבחירות יתעמעם.
