אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ
אחת הסוגיות שהסעירו את העולם הרבני בדורות האחרונים היא שאלת חידוש עבודת הקרבנות בזמן הזה. למעשה, הסוגיה ההלכתית פשוטה למדי,
ארכיון של: כ׳ באלול ה׳תש״פ (ספטמבר 9, 2020)
בודהיזם (חלק שני)
בפעם שעברה סקרנו את התהליכים הנפשיים שגרמו להולדתו של הבודהיזם, אשר עיקרם הוא ייאושו של העולם האלילי מן המציאות בכללה
ואולי רק קנאי יכול להשכין שלום?
אמר ריש לקיש: הוא פינחס הוא אליהו – אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד
הנקמה במדיין – אז ועתה
מה אנו אמורים ללמוד מנקמת ד' במדיין? פרשתנו כוללת בתוכה את אחד ממעשי הנקם הקשים ביותר, בו מצטווה עם ישראל
בודהיזם (חלק ראשון)
ראשית ישנו צורך להבין כי למרות האוירה 'הרוחנית' האופפת את תרבויות המזרח, הבודהיזם הינו לא יותר מאשר פיתוח של עבודה
וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה
(רשימה זו נכתבת ביום שלישי, עת מצוי חייל צה"ל גלעד שליט בשבי בני בליעל. אנו מתפללים לפדיונו המהיר והמוצלח, ולהשבת
אתגרי השעה
בשבת בה אנו קוראים על ייחודם של ישראל כאומה אחת אנו צריכים להעלות על סדר יומנו את שאלת המשימה המוטלת
אך בכור שור… לא תפדה קודש הם
התורה מצווה בסוף פרשתנו על קדושת בכורות הבהמה (במדבר יח, יז): "אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז
מדוע נולד שמואל דווקא מקורח?
קֹרח שפקח היה – מה ראה לשטות הזה?! אלא עינו הטעתו – ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כמשה