הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)אחת הסוגיות שהסעירו את העולם הרבני בדורות האחרונים היא שאלת חידוש עבודת הקרבנות בזמן הזה. למעשה, הסוגיה ההלכתית פשוטה למדי, והוכרעה כבר על יד חז"ל.
המקור הראשון והמפורש בענין זה הוא המשנה במסכת עדויות (ח,ו):
"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה, שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא".
ר' יהושע, בן דור החורבן, מוסר ששמע שמקריבים אפילו בזמן שהבית חרב, מכח העובדה שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. כוונת הדברים היא שכאשר קידש שלמה המלך את ירושלים, עת בנה בה את בית הבחירה, החיל עליה קדושה עולמית, שאינה פוקעת ממנה לעד. אמנם, כעבור מאות רבות של שנים, בזמן שיבת ציון, ערך עזרא טקס קידוש מחדש של העיר, אולם, לא קדושת עזרא החילה את הקדושה על העיר, אלא קדושת שלמה. כך פוסק גם הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ו,יד):
"…וזה שעשה עזרא, שתי תודות זכרון הוא שעשה, לא במעשיו נתקדש המקום, שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים. ובמה נתקדשה? בקדושה ראשונה שקדשה שלמה, שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן, וקידשן לעתיד לבא".
אמנם, הראב"ד חולק בהשגותיו על פסיקה זו של הרמב"ם, ומסיק ממקורות שונים שהקדושה שנתקדשה בה ירושלים בעבר אינה עולמית, ולעתיד לבוא, עם בנין הבית השלישי תתקדש העיר מחדש. יצויין שלפסיקת הראב"ד הזו השלכה מרתקת, שכן לשיטתו אין איסור כרת בכניסה למקום המקדש בטומאה בזמן הזה. אולם, רבים מהפוסקים הסכימו עם פסיקת הרמב"ם וקיבלוה להלכה. עולה שניתן להקריב קרבנות אף בזמן הזה, שכן מקום המקדש קדוש.
וממשיך הרמב"ם וקובע (הלכה טו):
"לפיכך מקריבין הקרבנות כולן, אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אף על פי שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה, ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומות. שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא".
למעשה, אין ספק שמבחינה הסטורית דברי הרמב"ם נסמכים על מקור מפורש, הלא הם דברי התלמוד הבבלי בזבחים סב,א:
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח (כלומר, על מדות המזבח, כך בהלכות בית הבחירה ב,ד), ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית".
הרי שבזמן שיבת ציון התבשרו ישראל על ידי נביא איה מקום המזבח, והותר להם להקריב על המזבח אפילו נוכח הבית החרב. כך עולה גם מנבואת חגי (פרק א), על כך שהקימו את מזבח ה' ההרוס והקריבו עליו במשך שנים ארוכות, אך טרם בנו את בית ה'.
מסקנת הדברים עד כה היא שניתן להקריב קרבנות גם בזמן הזה, כאשר בית המקדש חרב, אם קיים המזבח. אולם, מכאן אנו מגיעים לנקודות הבעיתיות בסוגיה.
מי שהיה, ככל הנראה, ראשון המעוררים להקמת מזבח ה' ההרוס ולחידוש עבודת הקרבנות בזמננו הוא הרב צבי הירש קלישר, מראשוני מבשרי שיבת ציון בעת החדשה. הרב קלישר כתב סדרת ספרים, ובראשם "דרישת ציון" (הספר זכה לאחרונה לצאת במהדורה מהודרת של מוסד הרב קוק, בעריכת וביוזמת ר' יהודה עציון), בה ביקש לעורר את העולם התורני לסוגיית חידוש הקרבנות ולשיבת ציון. ספרו מכיל גם כמ וכמה התכתבויות עם גדולי הדור, ובראשם שני הגאונים הגדולים: ר' עקיבא איגר, רבן של כל בני הגולה, וחתנו הנודע ר' משה סופר, "החת"ם סופר", רבם של יהודי הונגריה (ראה לענין זה במהדורה החדשה, מעמ' 90 ואילך).
שלוש בעיות מרכזיות מעלה הרב קלישר, ועם כולם הוא מתמודד:
א. דקדוק מקום המזבח. כי כתב הרמב"ם בתחילת פרק ב מהלכות בית הבחירה: "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם…". וכבר ראינו לעיל שהיו צריכים נביא בשיבת ציון לחשיפת מקום המזבח.
ב. כולנו טמאי מתים, ואין לנו אפר פרה אדומה שנוכל להטהר באמצעותו, ולכן הגישה לבית ה' נמנעת מאתנו.
ג. אין לנו היום כהנים מיוחסים מזרע אהרן בוודאות.
למען האמת, את בעיית הכהנים המיוחסים העלה כבר קדמון גדול אחר, הלא הוא ר' אשתורי הפרחי, מחבר הספר כפתור ופרח, אחד מן הראשונים, שעלה לארצנו הקדושה, תר בה וחקר אותה, והעלה על ספר מסקנות הלכתיות חשובות מתצפיותיו ומחקריו התורניים. בין השאר המענה שביקש לתת לשאלה מדוע לא מקריבים קרבנות בזמן הזה היא בעיית יחסו הכהנים.
מכל מקום, על שלוש הבעיות מבקש הרב קלישר למצוא תשובות מספקות, ונתייחס רק לאחת מהן, סוגיית מקום המזבח. הרב קלישר רואה בהשארתו של הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, אות ופלא של השכינה הא-להית, שנועד לסייע לנו לאתר, באמצעות חישובים ועל פי דברי המשנה במסכת מידות ופסיקת הרמב"ם, את מקום המקדש והמזבח. אולם, היום אנו יודעים שבפירוש דברי המשנה נחלקו רבים וטובים, וקיימות שיטות רבות לאיתור מקום המזבח, ולכולן מסקנות שונות.
למרבית הסוגיות הודו לו ר' עקיבא איגר והחת"ם סופר, והאחרון אף סבר שניתן לחדש לכל הפחות את עבודת הפסחים בזמן הזה (באישור הפחה התורכי).
מנגד עומדים כמה וכמה גדולים ומכובדים, ולא כאן המקום למנות את כולם. אחד מהם הוא ר' דוד פרידמן מקרלין, אחד מגדולי הדורות הקודמים, שבראש ספרו שאילת דוד, ייחד קונטרס קטן בשם דרישת ציון וירושלים, שנועד כולו לסתור את דברי הרב קלישר.
סיכומם של דברים הוא שהסוגיה העומדת לפנינו נותחה ונבחנה על ידי גדולי הדורות, ואף שלכאורה הפתרונות לה פשוטים, מכל מקום הוערמו כמה וכמה קשיים, שרק בסמכותם של גדולי הדור המובהקים להכריע בהם.
תפילתנו שבעקבות ההתעוררות לעסוק בענייני הקרבנות, נזכה להשבת רוח ה' על עמו ישראל, ונראה את פעמי הגאולה המתעצמים והולכים, המבשרים על רצון ה' לחזות בשיבתנו לבית הבחירה, ובחידוש עבודת הקרבנות.
(פנחס תשסו)
