התורה מצווה על האיסור לנסות את ה', שנאמר: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה".
ספר החינוך (מצווה תכד): "שלא לעשות את מצוות ה' ברוך הוא על דרך הניסיון, כלומר שיעשה אדם מצווה לנסות אם יגמלוהו ה' כצדקו". נשאלת השאלה: מדוע הם נצטוו שלא לנסות את ה'?
מן הפסוק: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא", אנו לומדים על כך שהקב"ה ניסה את עם ישראל על ידי יצירת מחסור בטחוני (מצרים רודפים אחריהם) או מחסור כלכלי (מים במרה ורפידים ומזון במדבר סין), בטרם נמצא הפתרון בצורת נס: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות טו'), וכן: "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶך לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ".
גם בני ישראל ניסו את ה': "וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי". ניסיון אופייני כזה מתואר ברפידים: "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'"? הקב"ה עשה להם נס: "הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן". בניסיון ברפידים, כמו גם במדבר סין ובשאר הניסיונות הם ביקשו הוכחה על המצאות ה' בקרבם, והאם הקב"ה מסוגל למלא את משאלותיהם. בכל התקופה הזאת הקב"ה אכן הוכיח בניסים את נוכחותו בקרבם תוך מילוי בקשותיהם.
לאחר כל זאת יש מקום לדרישה: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם", וכך מסביר זאת רש"ר הירש: "כל הנסים, כל מעשי הנסיונות שעשה לך ה' ממצרים ועד כנען, ובהם הכניס אותך להיסטוריה, אחת היתה תכליתם: הם באו להודיעך שה' שוכן בקרבך בחירת הנהגתו הכל – יכולה. נסים אלה מסתיימים עתה. די היה בהם כדי שתכיר את מציאות ה' ואת נוכחותו עלי אדמות, והכרה זו תהיה לך ודאות גמורה הנעלית מכל ספק בכל הזמנים. ודאות זו תהיה מאוששת בלבכם, ואל תדרשו נסים חדשים לאמונתכם; אלא תדעו שה' בקרבכם בעיצומו של עולם הנראה כאילו הוא מתנהג בדרך הטבע. ובוודאות זו תחיו ותמותו".
במחקר מדעי יש לערוך ניסוי כדי לאשש את התיאוריה. ככל שמספר הניסויים המאמתים את התיאוריה רב יותר, חשיבותה בעולם המדע גדולה יותר. כאשר מסקנת כולן זהה, זוכות תופעות אלו לשם "חוקי טבע". חוק שימור האנרגיה היא דוגמה לחוק טבע. את האנרגיה ניתן לסווג לכמה מחלקות עיקריות, אנרגיה פוטנציאלית שהיא אנרגיה אצורה במערכת, אנרגיה קינטית הקשורה לתנועת גופים, ואנרגיה של שדות, שהיא אנרגיה הקשורה בקיומם של שדות־כח, למשל שדה אלקטרומגנטי או שדה כבידה. אנרגיה יכולה לעבור מגוף אחד לשני וללבוש צורות שונות, אולם חוק שימור האנרגיה קובע שסכום האנרגיה של כל הגופים והשדות במערכת סגורה הוא גודל קבוע, כלומר אינה נוצרת או נעלמת מאין.
כפי שיהיה זה חסר טעם לחזור על הניסויים שנעשו בעבר להוכחת חוק שימור האנרגיה, כך יהיה זה מיותר לערוך ניסויים להמצאות ה' בקרבנו ולהוכחת יכולותיו במילוי משאלותינו. הם הוכחו בניסים שנעשו לבני ישראל ביציאת מצרים ובמדבר, ולכן אך טבעי ומתבקש הציווי: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם".
(ואתחנן תשעח)
נס ניסוי וניסיון
השארת תגובה