אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')פרשת ראה ממשיך משה ומניח לבני ישראל תזכורות, אזהרות ומצוות לפני הכניסה לארץ. פרשת ראה משופעת במצוות והיא מונה למעלה מ-50 מצוות.
אחת המצוות שמזהיר משה את בני ישראל, והמופיעה בפרשה שלנו, קובעת: "בנים אתם לה' לא תשימו קרחה בין עיניכם למת". בפשטות עניינה של מצווה זו מטילה חובה על האדם להימנע בשעה שהוא באבלות ובצער של אדם על יקיריו של אדם שנפטרו מן העולם. במצב קשה זו מצווה האבל שלא לפצוע את גופו כחלק מהצער על האובדן. מסביר המדרש: "לא תתגודדו אמר להם הקדוש ברוך הוא לא תצערו עצמכם על מת כשם שהעובדי אלילים עושין כשימות להן מת הן מסרטין את גופן ומצערין את עצמן". את התכלית מתרגמים חז"ל להוראה מעשית, והרמב"ם מסכם את ההלכה בעניין בצורה הבאה: "גדידה ושריטה אחת היא, וכשם שהיו עובדי כוכבים ומזלות שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים שנאמר ויתגודדו כמשפטם, גם זה אסרה תורה שנאמר לא תתגודדו, אלא שעל מת בין שרט בידו בין שרט בכלי לוקה, לעבודת כוכבים בכלי חייב מלקות בידו פטור".
אולם חז"ל לא עצרו עצמם בפשט ועל המצווה 'לא תתגודדו' הניחו תשתית לקומה נוספת וגזרו מכאן עקרון נוסף. אם הפשט מופנה לפרט בשעת צערו, הנדבך הנוסף שחז"ל בונים נמצא במגרש הציבורי. וכך במדרש הלכה ובתלמוד הבבלי אנו מוצאים: "לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת". חז"ל נוטלים את המילה 'תתגודדו' והפעם לא מעניקים לה משמעות של פצע ושריטה אלא הם לוקחים את המילה תתגודדו ומעניקים לה משמעות אחרת. תתגודדו מלשון אגודה. ומכאן למצווה שמבקשת לחייב את עם ישראל שלא לייצר מחלוקות, חבורות, מפלגות, ופיצולים פנים חברתיים. שתי קומות, הראשונה והיא פשוטו של מקרא האיסור החל על האדם שלא לשרוט את בשרו לא לצורך עבודה זרה ולא לצורך האבלות על המת, והשנייה היא התביעה שלא ליצור חברה משוסעת. הרמב"ם, בסוף המצוות עושה סינתיזה של שתי התפיסות ולצד האיסור לפצוע את עצמך, מאמץ הרמב"ם את רעיון הנושא של הפשט אך גם את דגל האחדות. כדי לבסס עקרון זה משתמש הרמב"ם בעקרון התלמודי הקובע: שאין מחזיקין במחלוקת… כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו'.
אימוץ תפיסה זו אינו נותר בגדר החלטה צדדים אלא מנסח הרמב"ם את העקרון הנוסף וקובע: "ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות. לשיטת הרמב"ם בתכלית האיסור מונח החשש מיצירת מחלוקות ציבוריות. לעומתו מניח ר' שלמה יצחקי, בפירושו לתלמוד כי החשש הטמון באיסור לא 'תתגודדו' הינו "ודמיא לשתי תורות". כלומר החשש הלכאורי כאילו קיימת מערכת נורמטיבית כפולה של שתי תורות. ויצירה של מערכת חוקית כפולה יש בה בהכרח ליצור פילוג.
כדי להימנע ממצב של אגודות אגודות מציע הרב שבתאי כהן, המוכר בכינוי הש"ך, מגדולי הפוסקים במאה ה-17, ומורה לנו: "בית דין אחד בעיר אחת שנחלקו בדבר אסור להורות מקצתן כך ומקצתן כך משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ודבר זה גורם מחלוקת בישראל והתורה נעשית כשתי תורות וכן אסור לעשות כל כת וכת מהם כדבריו או לנהוג כן אף על פי שאין מורין כן להדיא אף על פי ששניהם שוים בחכמה ובמנין אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעת אחת ואם אי אפשר בכך אם הוא דבר תורה יעשו הכל כדברי המחמירים ואם הוא דבר דרבנן יעשו הכל כדברי המקילים ושתי בתי דינים בעיר אחת יכולים להורות אלו כך ואלו כך ודוקא בשני בתי דינים ידועים אבל אם אין ידועים שני בתי דינים בעיר אסור לנהוג מקצת העיר כך ומקצת העיר כך ואף על פי שעל ידי מחלוקת זה נעשו שני בתי דינים אסור מכל שכן שדבר זה מרבה מחלוקת".
עיון בעמדתו של הש"ך מלמד כי מעבר לעיסוק בתשתית הרעיונית של איסור לא תתגודדו מציע הש"ך פתרון. כלומר מהי הדרך הראויה שיש לנקוט בה במצבים בהם קיימת חוסר הסכמה בשאלה מהי הדרך הנכונה. לתפיסת הש"ך על המחנות האידיאולוגיות יכנסו למשא ומתן ויגיעו להסכמות שיהיו מקובלים על כולם, כאשר המפתח להכרעה נעוץ במקור המחלוקת, כלומר אם מדובר במחלוקת על הבנת או יישום של עניין שמקורו בתורה הרי שיש להכריע בהתאם לגישה המחמירה. אולם אם מדובר בשאלה שמקור סמכותה נובעת מכח חכמים והיכולת של האדם ליצור את ההלכה ולגבש את העקרונות בהתאם למציאות המשתנה הרי שיש ליתן משקל לעמדה המקילה.
אמנם העקרון של 'לא תתגודדו' נאמר בהקשר של בית דין אולם הוא אינו יפה רק לבית דין ותחולתו מורחבת גם לציבור ולנבחריו, כפי שמשמיע לנו ר' אליהו מזרחי, הרא"ם, תורכיה המאה ה-15, וכך הוא לשונו: "שכל הקהל בכללו נקראים בית דין לאותם העניינים דומיא דדיינים [=שדומים לדיינים] שנתוועדו בבית דין שאינם רשאים להיפרד משם מפני שום חלוק דעות שנפלו ביניהם כגון הללו מטהרין והללו מטמאים הללו פוטרין והללו מחייבין רק הם נמנים והולכים אחרי הרוב לפי גזרת תורתנו הקדושה אחרי רבים להטות והחולק עם הרבים נקרא חוטא ואין חלוק בזה אם היה אותו הרוב עשירים או עניים חכמים או הדיוטות מאחר שכל הקהל הם נקראים בית דין לעניינים שביניהם"
כך למשל פוסק ר' שמה איסרליש, הרמ"א, בהגהותיו על השולחן ערוך, בקביעתו: "ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו". במדרש מתואר הטעם באופן הבא: "לא תתגודדו לא תשימו אגודות אגודות ותהיו חלוקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח שחלק לישראל ועשאן אגודות אגודות ועשה קרחה בישראל שנבלעו עמו בני אדם הרבה". המחלוקת בישראל מפלגות את העם ויוצרות מעין 'קרחות' שכן כל אחד מתכנס לעמדה בה הוא מצדד ומתרחק מהקבוצה שאוחזת בעמדה ההפוכה, מה שיוצר חורים בתלכיד החברתי.
את חומרת הפילוג החברתי ואת סכנותיו ניתן למצוא במסכת דרך ארץ מובאת תפיסתו של ר' אלעזר הקפר, בן הדור החמישי לתקופת התנאים, המאה ה-2 לספירה, שמתאר את הסכנה הגלומה במחלוקת ציבורית, וכך הוא משמיענו: "אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן,…אבל בדבר מחלוקת מהו אומר, חלק לבם עתה יאשמו, הא, גדול השלום, ושנואה המחלוקת. כיצד, עיר שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בעיר, שפיכות דמים. בית הכנסת שיש בה מחלוקת, סופה ליחרב. בית שיש בו מחלוקת, סופו ליחרב, ואמרו חכמים מחלוקת בבית, זימה. שני בתי דינין והם בעיר אחת, וביניהם מחלוקת, סופן למות, ואמרו חכמים מחלוקת בבית דין, חורבן העולם.
ואולי עתה תובן צוואתו הרוחנית של משה רבינו בפרשת וזאת הברכה, בה חותם משה את התורה, וכך הם דבריו: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". מטעים המדרש את משמעות הציפיה 'יחד שבטי ישראל' ומסביר: "יחד שבטי ישראל, כשהם עשויים אגודה אחת ולא כשהם עשויים אגודות אגודות". יחד שבטי ישראל לפי המדרש אינו יכול להתקיים מקום שהחברה הישראלית מפולגת בינה לבין עצמה.
צא ולמד עד כמה צריכה חברה ועד כמה מונח על כתפי מנהיגי החברה האחריות שלא לפלג את העם, שלא לקרוע את העם. אין שום אידיאולוגיה, אין שום מטרה שתצדיק פילוג. ומכאן להפנמה שמחלוקות אמורות להפרות את השיח ולדייק את העמדות אבל בוודאי שלא לפלג ולייצר אגודות אגודות, אנחנו והם, טובים ורעים.
*אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.
