האסטרונומיה והאסטרולוגיה

אסטרונומיה היא ענף במדעי הטבע החוקר באמצעות תצפיות וניתוחן את התנועה, מבנה, ההתהוות וההתפתחות של גרמי השמים והיקום. תחומים עיקריים שנכללים באסטרונומיה הם: קוסמולוגיה- מבנה היקום, ההיסטוריה שלו והתפתחותו העתידית. קוסמוגוניה- מדע היווצרות היקום. אסטרומטריה- מיקום גרמי השמים, מרחקם, תנועתם וחוקיות תנועתם. אסטרופיזיקה- פיזיקה של היקום ובפרט תכונות פיזיות של גרמי שמים ופעולות גומלין ביניהם.
התלמוד הבבלי משבח את מי שעוסק בחישוב מקומם של המזלות: "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: 'ואת פועל ה' לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו' (ישעיה ה', י"ב). אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר: 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים' (דברים ד, ו); ואיזו היא חכמה ובינה לעיני העמים: הוי חישוב תקופות ומזלות…" (שבת ע"ה ע"א). ברם, צריך לומר, שהכוונה לחישוב האסטרונומי של מקומן של גרמי השמים, המזלות, היא לעניין קביעת החודשים והשנים ולא לאסטרולוגיה, להשפעת המזלות על האדם או על עצמים אחרים.
אסטרולוגיה (מלשון אסטרו- כוכב ולוגוס – תורה, ובעברית: אצטגנינות) היא האמונה שקיים קשר בין מצבם של גרמי השמים ובין מעשיהם לבין תכונותיהם של בני אדם. בפרט, מנסה האסטרולוגיה לחזות את העתיד לפי מיקומם של גרמי השמים. האסטרולוגיה והאסטרונומיה היו משולבות עד ימי הביניים, אך מראשית העת החדשה נדחתה האסטרולוגיה והיא נחשבת היום תורה פסאודו-מדעית.
מרבית הפוסקים סבורים שפנייה לאסטרולוגים, או לאצטגנינים כלשון חז"ל, אסורה. אחד מגדולי האסטרונומים והאסטרולוגים היהודים הוא האבן עזרא. ר' יהודה הלוי לא הגיע לידי הכרעה ברורה בדבר ערכה ומידת אמיתותה של האסטרולוגיה. גם ר' חסדאי קרשקש מגדולי חכמי ספרד, במאה ה-14. התייחס לאסטרולוגיה במידה מסוימת של ספקנות. פנייה אל האסטרולוגיה נקראת נחש וניחוש, ויש לה משמעות שלילית שגובלת בעבודה זרה. כתוב: "לא תעוננו" (ויקרא י"ט, כ"ו) ורבי עקיבא הסביר, "זה מחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח" (סנהדרין ס"ה ב'). הרמב"ם פוסק שזאת האצטגנינות, וכן הרמ"ה, הסמ"ג, המאירי, הר"ן ועוד. לפי רבותינו אלו, התנהגות על פי אסטרולוגיה היא עבירה מהתורה. הרמב"ם פוסק: "העושה מפני האצטגנינות וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, הרי זה לוקה, שנאמר: לא תעוננו" (הלכות עבודת כוכבים פר' י"א, הטב), הרמב"ם באגרת תימן שלו כתב: "אבל מה שראיתיך משתוקק אליו מחכמת הכוכבים והדיבוקים שהיו ושעתידים להיות – כל זה הסר אותה מלבך ונקה דעתך ממנו ורחץ שכלך, כמו שרוחצים הבגדים המטונפים מטינופם, לפי שהם דברים שאין בהם ממש, ואינם אמת אצל החכמים השלמים ואפילו שאינם מאמינים בתורה, כל שכן למקבלי התורה".
הרמב"ם בשמונה פרקים כותב: "שלא תחשוב השיגעונות אשר ישקרו בהם חכמי הכוכבים אמתיות, כי יחשבו שמולד האדם ישימהו בעל מעלה או בעל חיסרון ושהאיש מוכרח על המעשים ההם בהכרח. שהדבר המוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופי יוון, כמו שאימתוהו טענות האמת, שפעולות האדם כולם מסורות לו, אין מכריח אותו בהם, ולא מביא אותו זולת עצמו כלל שיטהו לצד מעלה או לצד חיסרון אלא אם כן יהיה לו הכנת המזגים לבד, כפי שביארנו, שיקל לו עניין או יכבד. אבל שיתחייב פעולה מהפעולות או יהיה בו נמנע – אין זה כלל. ואילו היה האדם מוכרח על פעולותיו, יהיו בטלות מצוות התורה ואזהרותיה והיה הכל שקר גמור, אחר שאין בחירה לאדם במה שיעשה" (פרק ח'). כלומר, האדם חופשי בהחליטו והוא בעל בחירה ואינו כפוי להשפעת הכוכבים.
(ואתחנן תשעח)