מערכת שבתוןד״ר אמיר חנצ׳ינסקי, עו"ד, ״הסוד היהודי״
״כי ידעתי״, אומר בלק מלך מואב לבלעם הקוסם המדייני, "את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר״ (במדבר כב,ו). חז״ל נחלקו בשאלה עד כמה אכן היו לבלעם ״כוחות על טבעיים״ לקלל ולברך ומה בדיוק היו כוחות אלו.
פרשנים שונים נוטים להמעיט מכוחו של בלעם. כך למשל דבריו של בלק יכולים להתפרש כהחנפה בעלמא, או כטעות בהבנת המציאות של מלך נואש. יש שסברו שהיה בכוחו של בלעם לקלל, אך לא לברך, ואחרים גרסו שכל כוחו היה בצפיית העתיד אך ללא יכולת השפעה עליו.
תהא התשובה אשר תהא ביחס לכוחותיו של בלעם, השאלה המעניינת יותר היא מה כוחנו אנו לברך ולקלל? האם כאשר אנו מברכים או מקללים מישהו, יש לכך איזושהי השפעה בעולם? ואם כן, מהי אותה השפעה?
המשנה במסכת אבות (ה׳ כג) מבחינה בין תלמידי אברהם אבינו ותלמידי בלעם הרשע. עלינו, על תלמידי אברהם אבינו חל חוק גלוי–נסתר, ששלוב לאורך התורה כולה. עלינו נכתב פסוק אחר ביחס לברכה וקללה. ״וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״ מבטיח ה׳(!) לאברהם, אב המון גויים, ולזרעו. כלומר, חוק הבומרנג: המברך את האחר יוצא שמקבל ברכה מפי עליון בעצמו, והמקלל את האחר יוצא שמתקלל מפי עליון בעצמו. אין הבטחה לגבי תוצאות הקללה והברכה אצל המבורך/המקולל אלא רק אצל המברך/המקלל.
אך חוק זה, ביחס לברכה ולקללה אינו אלא חוק פרטי של חוק רחב יותר, שנתברכנו בו: מה שאנו נותנים לזולת זה מה שאנו מקבלים בחזרה. מידה כנגד מידה. המשנה (סוטה, א ו) מלמדת אותנו כי ״במידה שהאדם מודד – בה מודדים לו״, והעיקרון המוסרי של מידה כנגד מידה הוא עקרון יסודי בתורת הגמול ובהנהגת ה׳ בעולם. לפי עקרון זה, מה שאנחנו מנסים לתת לאחר, במחשבה, בדיבור ובמעשה, אנו צפויים לקבל בחזרה.
הפרטים והיישומים של הכלל עולים בתחומים שונים ובמקורות שונים. כך למשל:
מי שרוצה לקבל ברכה לעצמו — שיברך אחרים. כפי שראינו לעיל.
מי שרוצה שייענו תפילותיו — שיתפלל על חברו. כמו שכתוב בגמרא ״כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה״ (בב״ק צ״ב.)
מי שרוצה לקבל אהבה ואהדה — שייתן אהבה ואהדה. כמו שכתב שלמה המלך: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז יט) – והסביר בעל המצודת דוד כי כשם שבמים משתקפים תוויות פניו של המסתכל בהם, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדויק של יחסינו אליו.
מי שרוצה לקבל ממון — שייתן ממון – צדקה ומעשר כספים. כמו שכתוב בטור (יורה דעה הלכות צדקה סי' רמז) "…הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו, אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד… וכתיב 'וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת' (מלאכי ג, י)״
מי שרוצה לקבל כבוד, שייתן כבוד. כמו שאומר בן זומא במסכת אבות (ד א) "איזה הוא מכובד– המכבד את הבריות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל(
כדי לקבל חיוך, תנו חיוך. כדי לקבל ערך, תנו ערך. כדי לקבל ביטחון, תנו ביטחון. הדוגמאות רבות, והכלל הגלוי-סודי הוא אחד – מידה כנגד מידה. בומרנג.
כך גם באותו סיפור מפורסם, בו רצה אותו גר ללמוד את התורה כולה על רגל אחת. משהגיע להלל הזקן אמר לו הלל, בתרגום לעברית, ״מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו״. ורבי עקיבא קבע כי ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא י״ט י״ח) –״זה כלל גדול בתורה״. שכן, ברובד עמוק יותר, רעך זה אתה. לכן, מה שאנו מיטיבים עם האחר, אנו בעצם מיטיבים עם עצמינו, ומה שאנו מריעים עם האחר, אנו בעצם מרעים עם עצמינו.
לסיכום, לבלעם בן בעור, הקוסם הנביא המדייני היו, אולי, כוחות על טבעיים להשפיע על הזולת בפיו. לבודדים אחרים, יש, אולי, יכולת דומה. לנו, בני תמותה רגילים, יש יכולת להשפיע בעיקר על עצמינו. למחשבותינו, דיבורינו, ופעולותינו יש, לפעמים, השפעה על הזולת, אבל לעולם הם משפיעים עלינו, על מה שאנחנו. מידה כנגד מידה.
שנזכה להפנים ולהשתמש בכלל זה בטוב, ובכך להשפיע טוב על העולם – ועל עצמינו. שבת שלום
(בלק תשסג)
