הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רבי יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע, ומפני מה לא קבעוה – משום טורח צבור. מאי טעמא? אלא אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא(משום שכתוב הפסוק) : "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". (ברכות יב ע"א)
גמרא זו תמוהה היעלה על הדעת שפרשת בלק, שכולה עוסקת בנסיונות הבלתי פוסקים של בלעם לקלל את ישראל תיבחר כפרשה המרכזית בחייו של יהודי?! כלום פרשה זו יכולה להחליף את שלוש הפרשיות של קריאת שמע?!
הגמרא מתמקדת בפסוק 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו'. פסוק מתאר את תמצית חייו של יהודי וכפי שמפרש רש"י (במדבר, כג,כג):
כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין.
הפסוק מתאר מסירות נפש בעבודת ה'. מיד בקומם משנתם, הם רצים לקיים מצוות. פרשה שאבני היסוד שלה הם ההתמסרות והזריזות יכולה להיות תחליף ראוי לפרשת שמע.
הזריזות בעבודת ה' נלמדת מזריזותו של אברהם אבינו – 'וישכם אברהם בבקר'. אברהם היה הראשון שמסר את נפשו על ה', וכאשר ישנה מסירות נפש באה הזריזות.
מקומו של הפסוק 'כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו' בפרשת בלק ובלעם אינו מקרי. הפסוק מצביע על הבדל משמעותי בין תורתו של בלעם לבין תורתו של אברהם וזה לשון המדרש:
כל שיש בו ג' דברים הללו [מתלמידיו] של אברהם. וג' דברים הללו [מתלמידיו] של בלעם. של אברהם עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה [וחילופיהן בתלמידיו] של בלעם עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה.
פרשה זו מתארת את הניגוד שבין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם. מחד, אברהם שמסר את נפשו לעבודת ה', ומאידך בלעם שמחפש כבוד ותאוה. ניגוד שבין הכנעה לבין גאוה,בין התמסרות לה' לבין אהבת הכסף והבצע מתואר בפסוק זה שהוא עמוד התווך של פרשת בלק. דוקא מתוך הניגודים מתבררת יחודה של האומה היהודית ולכן ראויה להיאמר פרשה זו בכל יום. פרשה שיש בה ניגודים מעוררת יותר להתבוננות ולישום העקרונות.
בשני פסוקים בפרשה נמשל עם ישראל ללביא ולאריה:
1. הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה
2. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר
בעוד, שאופיו של הלביא להיות זריז ומהיר עז פנים הרי, שאופיו של האריה מתון ומיושב ובלשוננו 'ארי ברבצו'. הארי משדר בטחון עצמי ואינו מוכן לסגת מעמדותיו וממקומו.
בעם ישראל יש בחינה של קביעות ושורשיות 'רביצת ארי' אבל מצד שני יש צורך בזריזות ולהיטות כלביא – 'כלביא יקום'.
ימים אלו ימי החופש שהחום יוקד מעל ראשנו, שעייפות אוחזת בגופנו, אנו מצווים להיות אותה אומה מיוחדת ומתנשאת כארי לקיים את מצוות ה' ובכך גם בחר רבי יוסף קראו מרא דאתרא של ארץ ישראל לפתוח את שולחנו הערוך:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו
הלכה זו היא סמל האומה, היא ממחישה יותר מכל את זהותנו, ואת יחוסנו לאברהם אביה של האומה היהודית. אם נשכיל להיות זריזים כלביא וקבועים כארי נוכל לנצח את בלעם ותלמידיו המנסים בכל דור ודור להתנכל ולהרוס את ייחודנו כאומה יהודית.
(בלק תשע)
