אהרן הכהן נצטווה להדליק את הנרות שבמשכן בשפה ייחודית: "… בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח'). ביטוי זה מופיע גם כאשר משה נצטווה על בניית המשכן: "וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד … וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות מ'), וגם כאשר נקבע מועד ההדלקה: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם" (שם ל').
מדוע נבחר הביטוי "בהעלותך את הנרות", ולא הביטוי "בהדליקך את הנרות", המתאים יותר לתיאור הפעולה, ומה מקומה של התוספת "יאירו שבעת הנרות", שהרי לאחר הדלקת הנרות הם לבטח יאירו את ההיכל?
רש"י: "בהעלתך – על שם שהלהבה עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
יאירו שבעת הנרות – ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך".
לפי רש"י הביטוי "בהעלותך" הוא התוצאה של פעולת ההדלקה, ויש להמשיך את פעולת ההדלקה עד שהלהבה עולה מאליה.
הוא אף מדגיש שששת הפתילות דווקא, ולא הלהבות שעל הקנים, פנו למול הקנה האמצעי, כי אין אפשרות להטות ולהפנות את הלהבות עצמן, כיון שמטבע ברייתן הן עולות כלפי מעלה.
ננסה להבין את הדיוקים האלה של רש"י, דרך בדיקת מנגנון הבעירה של הנר. הנר מורכב מחומר דלק – שמן זית זך כתית למאור הנתון בבזיכין, ופתילה מבד הטבולה בשמן, כאשר חלק ממנה מזדקר מעליו. כאשר מדליקים את הפתילה, השמן הספוג בה מתלקח בשלבים. בשלב הראשון השמן הופך לגז, בשלב השני הוא מתפרק למרכיביו הבסיסיים – פחמן ומימן, שבתגובה עם החמצן שבאוויר, משתחררים לסביבה הגזים מימן חמצני – מים, ופחמן חמצני. תגובה כימית זאת מלווה בפליטת חום
( תגובה אקזוטרמית). החום הנפלט בשלב הזה, ימשיך את תהליך הבעירה של הנר, על ידי הפיכת כמות נוספת של שמן לגז, פירוקו למרכיביו, ותגובתם של אלה עם החמצן שבאוויר, וחוזר חלילה.
אם נתבונן בלהבת הנר נבחין באזורים בעלי בצבעים שונים: קצה הפתילה מאופיין בצבע שחור, אזור הלהבה בצבע צהוב בוהק, ומסביב ללהבה (בעיקר בחלקו התחתון) בצבע כחול. השמן העולה בפתילה בכוח הנימיות, מגיע לאזור החם ומתפרק לפחמן ומימן, כאמור. חלקיקי הפחמן המוצקים מתלהטים מהחום, ויוצרים את האור הצהוב הבוהק. חלקיקי פחמן לוהטים אלה נודדים לחלק החיצוני של הלהבה ומגיבים עם החמצן, כדי ליצור את הגז פחמן חמצני . מרכיב המימן של השמן מגיב מיד
עם החמצן, ונוצר הגז מימן חמצני – המים. תגובות אלה מתרחשות באזור הכחול של הלהבה.
סקירת מנגנון הבעירה של הנר שופך אור על פירוש רש"י לעיל.
אין זה מספיק שהכהן ידליק את הנרות שבמנורה – שלב הצתת הפתילה. הוא צריך להמתין עד "שהלהבה עולה מאליה" – שלב הבעירה העצמית של הנר, שבו נוצר האזור הצהוב האחראי על הפצת האור לסביבה – "יאירו שבעת הנרות". זהו הקשר בין בהעלותך את הנרות לבין יאירו הנרות.
האוויר החם פחות צפוף (יותר קל) מהאויר הקר, ולכן הוא עולה כלפי מעלה. חוק טבע זה מיושם גם בלהבת נר דולק, החמה יותר מהסביבה, ולכן השלהבת תעלה תמיד כלפי למעלה, גם כאשר הפתילות מששת הקנים כפופות – "בהעלותך את הנרות".
שמן זית זך משתייך למשפחת הדלקים המאפשרים את יצירת האזור הצהוב בנר, שבו מתלהטים חלקיקי הפחמן, האחראים על היווצרות האור – "יאירו שבעת הנרות". האלכוהול (אתנול) כדוגמה, אינו מתאים למלא משימה זאת. החום הרב שנוצר בבעירתו, בשילוב עם נדיפותו הגבוהה, אינם מאפשרים את שלב התלהטות חלקיקי הפחמן. אלה מגיבים מיד עם החמצן שבאוויר, וגורמים להופעתה המנורה היתה
(בהעלותך תשעה)
בהעלותך את הנרות יאירו הנרות
השארת תגובה