הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ד'" – זו הפעם הראשונה בה אנו מוצאים את סוגיית הפרדת הרשויות באומה הישראלית. משה רבינו מצטווה על ידי ריבונו של עולם למנות את יהושע כממשיכו. יהושע מתמנה כממשיך היסוד הלאומי, וממלא למעשה את תפקיד המלך. אנו אכן נמצא בתחילת ספר יהושע סימנים מובהקים להיות מלך, עמו התחייבות שני השבטים וחצי השבט ליהושע כי כל איש אשר ימרה את פיו יומת. את התפקיד השני – הכהונה – ימלא ממשיכו של אהרון: אלעזר.
מהם אפוא יחסי המנהיגות בין שניהם? התורה מלמדת כי מנהיג האומה הישראלית הוא המלך, אך אין הוא עומד לבדו. בראש האומה עומד אף הכהן, ואין המלך יכול להוציא למלחמה לבדו. יש להדגיש כי גם הכהן אינו יכול לעשות זאת. המלך הוא המחליט על דרכה של האומה. ברם, לאחר שהחליט להוציא את האומה למלחמה הוא עומד לפני הכהן, והכהן שואל במשפט האורים והתומים. זו בשורה מיוחדת של האומה הישראלית, בה מתברר כי יש שילוב מיוחד בין ההכרעה האנושית של סדרי השלטון ובין ההכרעה הרוחנית של מביאי דבר ד'.
כיוון שקרסה הנבואה והכהונה ואין אתנו עוד אורים ותומים, אנו מוצאים כי על המלך לפנות לממלאי המקום של הכהונה – הסנהדרין. ואכן הגמרא מלמדת כי בשעה שרצה דוד המלך לצאת למלחמה נמלך בסנהדרין: "…מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים". אין זה ברור מה תפקיד הסנהדרין, ואלו שיקולים הם שוקלים בשעה שהם עונים, אולם ברור כי מקור הכרעתם הוא העולם הרוחני, ולא העולם הפוליטי אותו שוקל המלך. כך גם נפסק ברמב"ם: "מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד".
עיקרון זה חייב לפעול גם בשעה שהסנהדרין אינה קיימת עוד. פעמים רבות כתבנו כי אחת מהתשתיות לקיומה הנצחי של היהדות מבוסס על מילוי הואקום – בשעה שקורס מוסד אחד ממלא את מקומו באופן חלקי ואופטימאלי מוסד אחר. כיוון שאין לנו סנהדרין ולא זכינו בינתיים שישובו שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, אנו פונים אל ממלאי המקום של הסנהדרין, והם העולם התורני. חשוב לנו מאוד לקבוע כי לא יהיה זה נכון לנהל את כל יסודות המדינה על הבסיס הפוליטי בלבד. יש צורך חיוני בפנייה גם אל העולם התורני והערכי, המופקד בידי רבני ישראל. זכות גדולה היא למדינה שאין שיקוליה תועלתיים בלבד, ורבניה שוקלים גם את השיקולים הערכיים והמוסריים.
מובן כי מבנה זה מחייב את שני הצדדים. את העולם הרבני הוא מחייב להיות מקושר בהכרעות אלה, להבין את כל הצדדים של שיקול הדעת, ולעמוד על המשמעויות השונות של כל אפשרות. לא לחינם פוסקת ההלכה כי סנהדרין צריכה להיות בקיאה בשבעים לשון. שבעים לשון מבטאים את השליטה בתרבות העולם כולו, ובהיבטים השונים של כל עניין. כדי להיות כתובת להכרעות יש צורך להיות ראויים לכך. הדבר גם מחייב להכיר לעומק את עיקרון הפרדת הרשויות, ולא לחדור לתוך עולמו של המלך, ולהתחיל לפעול בתוכו במערכת הפוליטית הממשית. מאידך גיסא, הדבר מחייב את העולם השלטוני לא לראות את עצמו כחזות הכל, ולא לצמצם את מערכת השיקולים וההכרעות למדיניות המעשית בלבד. דווקא עולם זה צריך להכיר היטב את חסרונותיו, ולדעת כי יש צורך בהתרוממות מעבר לשאלות השעה אל שאלות הנצח.
לו זכינו, הייתה מדינת ישראל נבנית באותה דרך מיוחדת העולם מפרשת השבוע. עתה שלא זכינו, יש צורך חיוני להתקדם לקראת חיבור וקישור שתי המערכות – הפוליטית מדינית והרוחנית תורנית – ועל ידי כך להביא לידי עומק הכרעתי מהותי יותר מזה המצוי כעת, ולזכות במבנה הנכון והראוי של האומה.
(פנחס תשס"ה)
