הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)רצח הוא חמור ולכן אף הרוצח בשגגה נענש ועליו לשהות בעיר מקלט. בשלב ראשון כל רוצח היה נמלט מגואל הדם ונכנס לעיר מקלט. לאחר מכן הרוצח בשוגג הובל לבית דין ושם חקרו לעומק את הרצח ובמידה והרצח נעשה במזיד והיו עדים והתראה הרוצח היה נהרג. אם נקבע שהרצח נעשה בשוגג היו מחזירים אותו לעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול. בסופה של פרשת ההורג בשגגה נאמר: 'וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם' (לה,כט ). פסוק זה מלמד, שדין עיר מקלט הוגבל דווקא לתחומי ארץ ישראל ועבר הירדן. וכך מובא ברמב"ם בספר המצוות (מצוה קעו) : 'והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם, אמרו בכל מושבותיכם בחוצה לארץ יכול אף ערי מקלט יהיו נוהגות בחוצה לארץ? תלמוד לומר: 'אלה', הדינין [בתי דין] ינהגו בארץ ובחוצה לארץ, וערי מקלט אינן נוהגות אלא בארץ'. מדוע דין ערי מקלט הוגבל בתוך תחומי ארץ ישראל. וכי מדובר במצווה התלויה בארץ?
פרשת ערי המקלט מתייחסת להורגים בשוגג. בדרך כלל, אנו סלחניים לעברות הנעשות בשגגה או בטעות. ברם פרשת ערי המקלט מלמדת אותנו, שהורג בשגגה מוגדר כרוצח והוא צריך לעבור תהליך כפרה. ההתייחסות הקשוחה להורג בשגגה קשורה גם למקום הרצח. וכפי הנאמר (לה, לג – לד):
וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ארץ ישראל היא מקום השכינה ורציחה פוגמת בנוכחותה של השכינה. לכן, עונשו של הרוצח הוא לנדוד לעיר מקלט. עיקר העונש בעקירתו מאדמתו ונחלתו. כך היה עיקר עונשו של קין, שרצח את הבל 'וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה… כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ' (בראשית ד). ומאז נגזר על הרוצח לנדוד ולעקור מביתו למקום אחר.
ניתן לעמוד על פער בניסוח של דין ערי מקלט בין לשון התורה ללשון חז"ל.
בלשונה של התורה מודגשת יותר מנוסתו של הרוצח לעיר מקלט , וכך מנוסח בספר במדבר (לה, יד – טו):
אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. … וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן' וכן בספר דברים יט, ג –ד) : תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה' אֱלקֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ: וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה …
בלשונם של חכמים העקירה לערי המקלט מוגדרת כגלות. 'אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה' (משנה מכות ב,א) , 'הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה' (מ' ב,ב) 'האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב הכל גולין על ידי ישראל וישראל גולין על ידיהן ' (מ' ב,ג) 'להיכן גולין לערי מקלט' (מ' ב,ד).
בעוד שבלשון התורה מדובר במנוסה לעיר מקלט הרי שבלשון חכמים מדובר בגלות. כשם שעונשה של האומה הישראלית גלות מא"י כך עונשו של הרוצח בשוגג לגלות מא"י. הוא עוזב את נחלתו והולך למקום אחר. מקומם של ערי המקלט הוא בצד המזרחי וכפי שאומר המדרש: 'המזרח קולט שנא' (בראשית ג) ויגרש את האדם וישכן מקדם'. הרוצח מתרחק מהשכינה, שמצויה במערב (בבא בתרא כה ע"א). האדם הראשון וקין גלו מזרחה, התרחקו ממערבא [ארץ ישראל – השכינה]. מי שפגם בקדושת החיים ובקדושת ארץ ישראל עליו להתרחק מהשכינה וללכת למזרח. במהלך ישיבתו בעיר המקלט, עובר הרוצח תהליך חינוכי משמעותי בהנחיית בני לוי. בתום התקופה, חוזר הרוצח מגלות ושב לנחלתו, מעין חזרה לארץ ישראל ארץ השכינה. כשם שאבותנו נכנסו לארץ מעבר הירדן המזרחי וכבשו את החלק המערבי, כך הגולה בתום תקופת הכפרה חוזר וכובש מחדש את הארץ ומתנחל מחדש.
טבעי יהיה למקם את פרשת ערי המקלט בטבורה של פרשה המתארת את גבולות ארץ ישראל, ירושתה וחלוקתה. ערי מקלט הן מעין 'גלות' לרוצח בשגגה, המתבקש לעבור תהליך משמעותי, שיאפשר לו בעתיד לנחול מחדש את ארצו ונחלתו.
בשנים האחרונות אנו שומעים על מקרי רצח רבים. אלימות נוראית בתוך המשפחה, קטטות בין קבוצות נוער, מלחמה בין ארגוני הפשע ותאונות דרכים נוראיות ובתוכן 'פגע וברח'. כל האירועים הללו מסכנים את קיומנו ואחיזתנו בארץ ישראל. יש להחמיר בענישה ולהעצים את הזיקה בין שמירה על החיים לבין אחיזתנו בארץ ישראל.
(מסעי תשעא)
