תפקידו של המלך במעמד הקהל

חוויה רוחנית צריכה להיות מונהגת גם על ידי המלכות והממשלה

זה עתה סיימנו את שנת השמיטה. בזמן שבית המקדש עמד על מכונו התקיים מעמד הקהל בסוכות שבתום שנת שמיטה, כנאמר: "…מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל… תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם". מעמד הקהל נקבע באחד מרגעי השיא של חיי האומה, לאחר שנה שלמה שהשדות היו מופקרים, ובסופה גם נשמטו החובות. ובמקביל, העם סיים את עבודת יום הכיפורים ופניו היו מועדות לירושלים לשמוח בשמחת חג הסוכות. כאשר הגיעו המשפחות לירושלים ולבית המקדש ראו לנגד עיניהם את המלך שהיה יושב  על בימת עץ בעזרה. ספר התורה הועבר מידיו של הכהן הגדול אל המלך והוא קרא בתורה לפני העם (סוטה מא ע"א).

בשגרה, המלך היה נושא עמו את ספר התורה לכל מקום, ובכל בעיה שהתעוררה היה מעיין בו. וכפי שכותב הרמב"ם הל' מלכים (ג,א): "…יוצא למלחמה והוא [ = ספר התורה] עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו שנאמר 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו'". ועדיין תמוה שדווקא המלך הוא זה שהיה קורא בתורה ולא ראש הסנהדרין או הכהן הגדול שתפקידם היה להוביל את העם מבחינה רוחנית. לנקודה הזו התייחס האדמו"ר מסוכצ'וב, בספרו (שם משמואל, דברים פרשת וילך, ד"ה מקץ): "דהנה יש להבין עיקר ענין הקריאה, שהיה המלך קורא למה … אך העניין דהנה ברמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' מלכים ה"ו) שמלך לבו הוא לב כל קהל ישראל, ע"כ. וזאת היתה הכוונה בקריאת התורה ע"י המלך, מחמת שלבו לב כל קהל ישראל ייכנסו דבריו בלב כל העם בעומק לבם".

לדבריו, התועלת הרוחנית תתעצם אם המלך, שעוסק בסוגיות של הנהגת העם, הוא זה שיקרא בתורה. זו הזדמנות מיוחדת לשמוע מהמלך שפה אחרת ומסרים ערכיים, שבשגרה פחות נשמעים. המהר"ם אלשיך (דברים לא,יב) מוסיף רובד נוסף: "להראות כי כתר-מלכות מבוסס על כתר תורה" לאמור, התורה אין מקומה רק בבית המדרש אלא יש להוציאה לרשות הרבים. המלך אמנם אינו ממונה על לימוד התורה, אולם הוא צריך לדאוג שהתורה תהיה תורת חיים ותפרוץ ממרחבי בית המדרש לרחובה של עיר. באמצעות קריאת התורה על ידי המלך במעמד הקהל ילמד העם שהתורה אינה שייכת רק לכהנים ומקומה אינה רק במקדש.

חוויה רוחנית לא בהכרח מונהגת על ידי הכוהנים או תלמידי חכמים אלא צריכה להיות מונהגת גם על ידי המלכות והממשלה. תועלת נוספת צמחה מהמעמד המיוחד הזה, שכל העם התאחד סביב ההנהגה המדינית והמלכות ושמע מפיה תורה.

(האזינו תשפ"ב)