בימים אלו ממש שבין פסח לעצרת, מתרחשים ארבעה אירועים מסעירים בדברי ימי עמנו בהיותנו בדרך לקבלת תורה: א. התלונות של בני ישראל ב. מלחמת עמלק ג. פסח שני ד. יתרו. בצאתנו ממצרים יצאנו כלאום (=עם). ליסוד זה התחבר לאחר 49 יום היסוד המכונה דתי. האם אירועים אלו מושפעים משני היסודות בהם הם מונחים בתווך?
התלונות הם של לאום שנוצר זה עתה בדרך על טבעית. התגובה של הקב"ה מדורגת בהתאם לרמת התלונה: תחילה " …כָּֽל הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ…". לאחר מכן: "וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ", ויותר מאוחר: "וּנְתָ֨נְךָ֜ ה' אֱ-לֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ". יסוד זה יושג רק כאשר הממד הדתי יתחבר אל הממד הלאומי.
עמלק, מבקש לנצל הזדמנות היסטורית חד-פעמית. עם ישראל הוא לאום ללא דת בימים אלו שבין פסח לעצרת (המקבילה לתקופת הג'אהליה הערבית). הוא מבין כי מלחמה בעם ישראל לאחר מתן תורה לא תצלח. כעת, הוא יכול להילחם עם סיכויי הצלחה משום שהוא נלחם בעם בעל יסוד לאומי בלבד. ברם, לאחר ששני היסודות יתחברו זו תהיה מלחמה עם אפס סיכויי הצלחה. הקב"ה לא מוכן לקנות את הנחת היסוד של נכד עשיו ולכן הוא הופך את המאבק בעמלק לעניין פרטי שלו ולמצווה דאורייתא: "… מִלְחָמָ֥ה ל-ה' בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר".
ב'פסח שני' מבקשים הטמאים שלא חגגו את יום העצמאות הראשון לחגוג בשנית את יום העצמאות. הדרישה להשלים אירוע חגיגי, מוזרה ולא קיימת באף חג. ההסבר לכך פשוט, עדכני ורלוונטי. הם לא מוכנים להגיע למתן תורה ללא יסוד לאומי. הם מבקשים כמו כולם לחבר את שני היסודות. לדידם, קבלת תורה ללא יום העצמאות הינה דרישה לקוסמופליטיות, דרישה לראות ביהדות דת ללא לאום כדרישת כל אויבינו עד היום. יהדות קוסמופוליטית ללא רכיב לאומי, אנטישמיות 'לשמה'. הקב"ה מבין, מקבל, וגם שמח בלבו ולכן הוא שולח אותם לחגוג על מנגל בחודש אייר ואת כולנו הוא מצווה לא לומר תחנון באותו היום. חג חדש בא לעולם בעקבות הבקשה של בני ישראל.
יתרו, למאן דאמר שבא לפני מתן תורה חשב כי יש בנמצא מציאות של אדם מדייני בלאום ויהודי בדת, ומשה העמידו על טעותו. הדת היא הלאום והלאום הוא הדת, נוסחתו הבסיסית של הרב קוק זצ"ל.
(בהר תשעט)
ומה קורה עכשיו?
השארת תגובה