ד"ר יצחק קניגסברגפרשת בהר פותחת בפסוק:"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". בפרשת בחוקתי מופיע פסוק המסכם את דברי ה' אל משה בהר סיני: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (ויקרא כו, מו').
הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ? (עמוס ג',ג'). האם ישנה אפשרות שתורה ומדע נועדו ללכת יחדיו?
התשובה לשאלה זאת תלויה בהשקפת עולמו של המשיב. יש הסוברים שהם לא נועדו ללכת יחדיו, ויש הטוענים שהם כן נועדו ללכת יחדיו. על הקבוצה הראשונה נמנים, מצד אחד, חלק משלומי אמוני ישראל הרואים בלימוד המדע כפירה בעיקר, ומצד שני האתיאיסטים, הרואים במדע חזות הכל , והתורה נתפסת אצלם כאוסף סיפורי פולקלור במקרה הטוב, או כאופיום להמונים במקרה הרע. הקבוצה השנייה מורכבת מאנשים המאמינים בתורה משמים, שהועברה לאנושות בהר סיני ביד משה, ורואים במדע את המכשיר להבנת חוקי האלוקים בטבע, בבחינת: "אתה חוננתנו למדע תורתך".
מאמר זה יעסוק בגישה הפילוסופית של האנשים מהקבוצה השנייה.
במעמד הר סיני ניתנה התורה לבני ישראל. הם נצטוו לשמור ולעשות את מצוות התורה, את חוקיו ומשפטיו. היישום המעשי, כיצד יש לשמור ולעשות את מצוות התורה, מעוגן בתורה שבעל פה, שבמסגרתה קבעו חכמי ישראל את הכללים, כיצד יש להבין את הנאמר בתורה שבכתב: "רבי ישמעאל אומר בשלוש עשרה מדות התורה נדרשת מקל וחומר, מגזרה שווה, מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים, מכלל ופרט מפרט וכלל, מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל" וגו' (ספרא ברייתא דרבי ישמעאל פרשה א) .
בגמר מלאכת הבריאה לאחר ששת ימי המעשה והשביתה ביום השביעי נכתב: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב',ג'). לכאורה המלה "לעשות" מיותרת, כיון שאין לה מובן בהקשר לתוכן הפסוק. מפרשי המקרא עמדו על כך: "ומה שהוסיף "לעשות", כי מאחר שהוא יתברך ברא עד עתה והוסיף והוציא כל הנמצאים יש מאין, גזר על הנמצאים לעשות הם פעולותיהם יש מיש מכאן ואילך. (רבינו בחיי בראשית ב', ג') . הקב"ה ברא את הפוטנציאל יש מאין, וציווה על האנושות להמשיך ולעשות יש מיש. בכדי להמשיך ולפתח את הפוטנציאל הזה, האנושות נזקקה לאמצעי, שבעזרתו ניתן יהיה להבין מה טומן בחובו הפוטנציאל הזה. האמצעי הזה נקרא מדע. האנשים שעסקו במדע פיתחו כללים, שבעזרתם אפשר יהיה להבין את החוקיות, בתהליכים השונים הגלומים בפוטנציאל שהקב"ה הכין . אלה נקראים חוקי הטבע . חוקים אלה מקיפים את התנהגות הדומם – פיזיקה, התנהגות החי – ביולוגיה, יצירת חומרים חדשים יש מיש בדומם ובחי – כימיה, התנהגות גרמי השמים – אסטרונומיה וכו'.
לא תמיד הכללים תאמו את המציאות. הנחות מוטעות פינו מקומן להנחות שאומתו על ידי תצפיות וניסויים מתאימים.
על כגון זה כתב שלמה המלך "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג',ו'). האנושות מצווה לפתח את כלי המדע והמחקר, לדעת את דרכי ה' וחוקיו ביקום. אם נטעה בהנחותינו לגבי חוק טבע זה או אחר, הקב"ה ידאג ליישר אורחותינו, והנחה מוטעית תפנה את מקומה להנחה מאומתת יותר. הנחה מוטעית בדבר צורתו השטוחה של הארץ ותנועת השמש סביבו, פינו את מקומה להנחה מאומתת על ידי קופרניקוס וגלילאי, על צורתו הכדורית של הארץ ותנועתו סביב השמש.
גם עם ישראל צריכים לקחת חלק בהבנת חוקי הטבע שהקב"ה הנהיג בעולמו, הן על ידי לימוד חכמת הגויים שפיתחו תיאוריות מדעיות, והן על ידי עיון ופיתוח עצמי בנושא. חלק גדול מחכמי ישראל מתייחסים בכובד ראש לנושא זה:
רבנו בחיי-חובות הלבבות (שער היחוד) פרק ג': "כל מי שיוכל לחקור על הענין הזה והדומה לו מן הענינים המושכלים בדרך הסברה השכלית חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו. וכבר חייבתנו התורה בזה: 'וידעת היום והשבות אל לבבך' ".
פתיחה למורה נבוכים לרמב"ם (תרגום הרב קאפח): "הלא תראה כי ה' יתעלה כאשר רצה להביאנו לידי שלמות ותקינות מצב חברתינו במצוותיו המעשיות , אשר לא יתכן זה אלא לאחר מושגים מושכלים, ראשיתן השגתו יתעלה כפי יכולתנו, אשר לא יתכן זה כי אם במדע האלוקי, ולא יושג אותו מדע אלוקי אלא לאחר מדעי הטבע, כי מדע הטבע תוחם את המדע האלוקי וקודם לו בזמן הלימוד". לא בכדי קרא הרמב"ם לספרו הראשון מבין ארבעה עשר ספרי משנה תורה – ספר המדע .
כדי לקיים בצורה מושכלת את המצווה הראשונה בעשרת הדברות: "אנוכי ה' אלוקיך" – " יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון" (רמב"ם – הלכות יסודי התורה א',א'), וכן שאר מצוות התורה, יש צורך לדעת את חוקי הטבע, כי הם ניתנו לאנושות כולה בפרשת בראשית , לפני מתן התורה לעם ישראל בסיני, ומדע הטבע תוחם את המדע האלוקי. כדי שכל זה יתקיים, המדע האלוקי ומדעי הטבע זקוקים לאקסיומה משותפת :"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – או אז ילכו השנים יחדיו, תוך יישוב הסתירות ביניהם בדרך הישר והרצוי לפניו.
(בהר תשעב)
