הרב ארי לנדאההפטרה אותה נקרא השבת היא מספר ירמיהו פרק לב'. הזמן, עת המצור הבבלי על ירושלים (כשנה לפני חורבנה), הנביא מתבשר ע"י ה' כי חנמאל דודו יציע לו לקנות את נחלתו שבענתות. ירמיהו מבין כי ההוראה האלוקית היא לקנות את השדה למרות שעיתוי הרכישה אינו הגיוני כי ברור לכל כי הארץ על סף חורבן, והוא קונה את השדה. מה הקשר בין סיפור זה לפרשה שלנו? יש המקשרים זאת לציווי על גאולת קרקעות (ויקרא כה', כה') " כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". שהרי ירמיהו צווה לגאול את שדהו של דודו.
אך ישנם קשרים עמוקים יותר, לדוגמא במדרש תנחומא על פרשתנו (סי' ב') " אמר ר' שמואל בן גדליה … מה כתיב למעלה מן הענין, וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל [וגו'] ושבתה הארץ (ויקרא כה א ב), ואחר כך פרשת יובל, וספרת לך שבע שבתות שנים …, אם לא שימר שמטה ויובלות, סוף שימכור מטלטלין שלו, שנאמר וכי תמכר ממכר וגו' (שם כ"ה', יד), חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שמוכר את שדהו, שנאמר כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו (שם כ"ה', כה), חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שהוא מוכר את ביתו, שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב (שם כ"ה', כט), חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שהוא מסבב על הפתחים, שנאמר וכי ימוך אחיך וגו' (שם כ"ה', לה), חזר בו מוטב, ואם לאו סופו שהוא נמכר לך, שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך (שם כ"ה', לט), חזר בו מוטב, ואם לאו סופו שהוא נמכר לגוים, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך (שם כ"ה', מז) ולא הוא לעצמו, אלא הוא וכל ישראל, שכן אתה מוצא בימי ירמיה, בשביל שחיללו את השביעית נמכרו לגוים". ע"פ המדרש כל דיני הפרשה הינם במעין "שרשרת", כאשר אדם אינו מקיים ציווי אחד הוא נופל למציאות מסובכת יותר אם יקיים את הציווי הבא בפרשה הקשור למציאות החדשה שלו, הוא יכול להתרומם ממצבו. לא קיים גם את הציווי הבא נופל למצב הבא שהינו מסובך יותר, וכך עד שיימכר לגוי כעבד. מדגיש המדרש כי סוף זה אינו דווקא פרטי ויתכן למצוא אותו כמשבר לאומי של יציאה לגלות. לפי דברי המדרש הסיפור על המצור בימי ירמיהו למעשה מראה כי ירושלים עומדת להיחרב והעם לקראת יציאה לגלות כי לא שמרו את מצוות פרשת "בהר" . כך גם ניתן לראות את גאולת השדה ע"י ירמיהו כניסיון לתיקון של חטאי העם.
קשר נוסף ניתן לקשר ע"י הטעם למצוות שמיטה שנאמר בגמרא במסכת סנהדרין (דף לט/א) "מ"ט דשכיעתא …אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו". ע"פ הגמרא טעם מצות השמיטה היא כדי שנדע כי הארץ בבעלותו של ה' ואנחנו כאריסים על הקרקע. לפיכך אם בעל הקרקע מצווה אותנו לא לזרוע שנה אחת אנו מחויבים לציית לו. ע"י קיום השמיטה אנו מקבעים במודעות שלנו כי אנו לא הבעלים של הארץ אלא ה'. בסיפור ההפטרה הדרישה מירמיהו לקנות קרקע בעת המצור איננה הגיונית, הרי הארץ עומדת ליפול בידי האויב ואין שום ערך לקרקע במצב כזה. זו גם התלונה בפי ירמיהו לה'(פס' כד- כה) "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה: וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי ה' אלוקים קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:". על תמיהה זו של ירמיהו עונה ה' (כו) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: (כז) הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר: …(מב) כִּי כֹה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם: (מג) וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים: (מד) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה'". ההכרה בבעלות ה' על הארץ נותנת לנו ביטחון כי מצבים קשים יכולים להשתנות בן רגע ע"י עזרתו של ה', כפי שללא עזרתו עלול לבא חורבן. לכן לעיתים דווקא המקום המסוכן ביותר כעת יכול להפוך בן לילה למקום שלו או ח"ו הפוך. דבר שראינו במו עינינו בדור הזה, ראשית, באייר תשכ"ז, כשכל העולם וגם תושבי המדינה היו משוכנעים כי אנו עומדים לפני שואה חדשה תוך שישה ימים התהפך המצב והגדלנו את שטח המדינה פי חמש ויותר וגם זכינו לתקופה קצרה של רוגע ביטחוני. גם ישנם אזורים בארץ שיהודים קנו שם חלקות בסכומים זעומים לפני 50-60 שנה כי היו אלו מקומות מסוכנים מאד והיה נראה כאלו הקונה שם את כספו על קרן הצבי. אך בסוף נתברר כי היו אלו השקעות נדל"ניות רווחיות ביותר בגלל שינוי במצב הביטחוני באזור הנדון. גם כאן בפרשתנו מי שזוכה לקיים מצוות שמיטה ומקבע בדעתו כי ה' הוא הבעלים על הארץ אינו נבהל מכל איום על הארץ ומבין כי בעליה של הקרקע יגן גם על היושבים עליה ובלבד שיהיו ראויים לישב בה. ובע"ה נתפלל שנזכה שיתקיים בנו דברי הנביא מההפטרה שלפני שבועיים (עמוס ט', טו) "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ:"
(בהר תשעב)
