הרב חגי לונדיןבשלושים הימים, ממוצאי פורים עד ליל הסדר, נכנסים בתים רבים בישראל 'לכוננות ספיגה': לחץ של ניקיונות, קניות ושאר הכנות לחג הפסח. לעיתים, דווקא תקופה זו, האמורה להביא להתקדמות רוחנית משותפת של כל בני הבית – עלולה לגרום למתחים וכעסים; במקום להגיע בליל הסדר ל'זבח משפחה' מאוחדת – מגיעה משפחה 'מפורקת' בכל המשמעויות. מכיוון שכך, יש להתבונן כיצד לכלכל את הימים הללו בתבונה על מנת להגיע לחג פסח כשר וגם שמח.
במקביל לבית העובר תהליך של מירוק וניקיון, כך אמורה גם נפש האדם לעבור בימים הללו תהליך של תשובה והיטהרות. ביסוד הכול צריכה לעמוד ההבנה כי חמץ הינו ביטוי של תפיחה מיותרת: גאווה, גסות חומרית ושאר מידות רעות; מובן מאליו כי תהליך השבתת החמץ הממשי שבבית יהיה שלם רק אם ילווה במקביל בתהליך השבתת החמץ שבלב. במקורות פנימיים רבים אף מצויה הקבלה בין תהליך ביעור החמץ אשר לגביו אנו עוברים שלשה שלבים: א) ניקיון כללי של הבית ב) בדיקת חמץ פרטנית ב"מחבואות ובחורים" ג) השבתה בפועל (על פי הלכות חמץ ומצה, ב); לבין תהליך התשובה הכולל: א) ניקיון כללי בנפש ב) וידוא פרטני של המעשים הפגומים ג) השבתה בפועל של החטא מן הנפש (על פי מסילת ישרים ג).
על מנת למנוע מן הבצק לתפוח ולהחמיץ ניתן לבצע שתי פעולות: א) אפייה באש ב) לישה בלתי פוסקת. בהתאם לכך מציין הרב קוק (הגדה של פסח) כי ישנן שתי שיטות היכולות למנוע את 'החמצת' המידות, בפרט בזמן הלוחץ של הכנת הבית לפסח: א) לימוד תורה הנמשלת לאש ב) 'לישה' מתמדת של מידות הנפש. את העצה הראשונה ניתן לתרגם לשפת המעשה על ידי קביעת לימוד משותף של כל בני הבית (או לפחות של בני הזוג) במהלך הימים הללו. למרות שהדבר נשמע פרדוכסלי, דווקא התוספת של כמה דקות לימוד יומי בתוך הלו"ז הצפוף יכולה לשחרר הרבה מן הלחצים המתרוצצים בבית. הזמן הקצר בו 'מרימים את הראש' מעל הטרדות הטכניות ומעמיקים יחד במהות חג הפסח ותהליך הניקיון – מסוגל לשנות את כל האווירה וההכנה לחג נעשית באופן שונה לחלוטין. דבר נוסף, כאמור, הוא 'לישת' המידות. דווקא בימים אלו נדרשת ערנות יתר בעבודת המוסר: כעסים, מילים פוגעניות, חוסר סבלנות – כל אלה מרחפים כל העת באוויר ועלולים ל'החמיץ' את המאמצים האדירים המושקעים בחודש זה. 'לישת' המידות כוללת פרטים רבים, החל מדריכות נפשית כללית, יותר מאשר שאר ימות השנה; וכלה בתכנון נכון המסוגל למנוע חלק גדול מן המתחים בבית: הגדרת משימות ברורה, חלוקת מטלות, שיתוף של כל בני הבית באופן מושכל, סדר עדיפויות נכון של משימות ניקוי, אבחנה בין עיקר (חמץ) לטפל (אבק) וכו'. כך מגיעים באופן נכון לליל בדיקת חמץ ו"היוצא לנו מזה תוכחות מוסר גדול שיש לכל אדם לחשוב בלבו באמת בעת בדיקת חמץ וידע שהגיע העת בדיקת חמץ בפועל ממש. ולכן יכווין בלבו אז לבדוק כל המידות שלו אם יש בהם איזה חימוץ היינו איזה מדה רעה חס וחלילה. ובעת שריפת החמץ יכווין גם כן לבער ממנו את המידות הרעות מכל וכל… ומתחרט בלב שלם ובודק בחורים ובסדקים, בכל מקום שדרכו להכניס שם החמץ הוא שאור שבעיסה – תאוות החומר המגושם" (אוהב ישראל, ויצא).
(ויקרא תשע)
