מסע התעוררות

המונח "מסע התעוררות" מתקשר בתודעתנו דרך כלל לימים הנוראים של חודש תשרי. אכן, יהודי מצווה להתעורר בכל יום, בכל עת ובכל שעה, ואם כך בכל השנה כולה, על אחת כמה וכמה בחודש ניסן, שבו מדברים הכל בפרשיות השעבוד והגאולה, העבדות והחירות.
המסע אל החירות לא מתחיל רק בליל הסדר, אלא הרבה לפני כן. בתשומת הלב לקיומו של ה'אחר', ויהא זה עני או גר, יתום או אלמנה, הראוי ליד תומכת, לאוזן קשבת, ללב מבין; במילוי צרכיו הגשמיים, הכנת "קמחא דפסחא", הנטחן ומוכן "משעת קצירה", שבועות לפני הפסח; ובדאגה לכך שאפילו עני שבישראל יוכל להסב עמנו אל שולחן הסדר, כשמצות, יין ושאר צורכי החג ערוכים ומוכנים לפניו.
במסתו המופלאה, "זמן חירותנו", מאיר הגרי"ד סולובייצ'יק באור יקרות את ליל הסדר באור חדש. כדרכו, מוביל "הרב" את שומעי לקחו רחוק הרבה יותר מכוסות היין והמרור, המצה והקניידלעך, אל מחוזות עמוקים ורחוקים. בשבילו, ליל הסדר אינו רק "מה נשתנה" של הילדים הקטנים, או כור היתוך משפחתי מרוכז, לעתים מבעבע ומעיק, אלא מסע לימוד משותף ורב השראה בנתיבי ההיסטוריה וההגות היהודית.
לגישת הרב סולובייצ'יק, ה"סדר" מלמד את משתתפיו כיצד יש להתייחס ל"אחר", לאוכל, ללימוד תורה, לעַמִיות (peoplehood) היהודית ולערכי היסוד של החירות והשוויון. יציאת מצרים אינה מתרחשת בעבר אלא כאן ועכשיו. כתלמיד נאמן של הרמב"ם, הוא גורס כי בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו – ולחוות זאת על בשרו – כאילו הוא עצמו יוצא ברגע זה ממש ממצרים.
כדרכו בחיבוריו הקודמים, גם אגב הילוכו בדרכי ההגדה של פסח, נע הרב סולובייצ'יק בין ה"יחיד" וה"יַחַד". ביד אמן בונה הוא את עולמה של הקהילה היהודית, מבקש לתהות על קנקן חווייתה הדתית, ומציע דרכים לעצבה ולשפרה. כ"איש האמונה", חש הוא בליל הסדר את ההתגלות המתממשת לנגד עיניו: "בלילה ההוא", הוא כותב, "הם לא רק יצאו ממצרים; הם עמדו לנוכח המראה המרהיב של גילוי שכינה ברבים. כל אדם ואדם היה, במשך רגע אחד או שעה אחת, חכם ופיקח ונבון ורגיש – והוא חש בנוכחותו של הא-להים. במשך שעה או שעתיים, הוכנסו כולם בסודה של הגדולה שבתעלומות ונחשבו חכמים ונבונים ובעלי דעה. באותו לילה ניתנה לכולנו הרשות להתייחס אל עצמנו כאל חכמים, נבונים, יודעים את התורה… וכך כל יהודי, סביב כל שולחן ליל סדר, ניצב לנוכח גילוי שכינה. כל יהודי תובע בליל הסדר את חלקו בתורתו של הא-להים. תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב. התורה היא ירושתה של הקהילה כולה".
תחושת שוויון, אחווה ושותפות זו, עשויה להסביר – לדעת הרב סולובייצ'יק – גם מדוע שמו של משה רבנו אינו נזכר בהגדה (למעט פעם אחת, אגב גררא, בפסוק המופיע כראייה): "באותו ליל התגלות אפוף מסתורין, הופיע ה', עטוף בהוד ובהדר, בפני הקהילה כולה. כולם, גדול החכמים והפתי, מלך ועבד, עשיר ועני, אציל ופשוט-עם – כולם ראו את ה' וכולם ניצבו לנכחו".
בעיני הרב סולובייצ'יק, עיקרה של החירות הוא השותפות עם ה"אחר". העבד – חושב רק על עצמו. ואילו "אדם בן חורין וגאה, חושב על האחרים ומשתתף עם האחרים". ליל הסדר מסמל את לידתה של "קהילת החסד", קהילה שבה העבדים, שזה עתה נחלצו מן השעבוד , יצאו מבידודם והתמקדותם המטורפת בעצמם ויצטרפו אל קהילת החסד, אל ה"חבורה" שאנשיה מקיימים תקשורת ביניהם וחולקים בכול. הסדר מבטא את תחושת הסולידאריות והסימפטיה שבין בני האדם, ומעצב את תחושת ה"יחד", הזיקה ההדדית ותודעת "ברית הייעוד" הקהילתית (שהיא ערך מכונן בתורת הרב סולובייצ'יק).
מכאן עולה גם קריאה מוסרית גדולה, התובעת מן האדם להזמין אל שולחנו את ה"אביון", את חסר הכול, את הבודד והנטוש שמשתוקקים למזון ולחברה, וגם הם נמנים עם אותה "קהילה" גדולה.
(ויקרא תשע)