הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)לאחר שפנו אליי קוראים אדוקים של העלון, בעקבות מאמר שהתפרסם בעלון שבת הגדול, נדרשתי לדברים שנכתבו ואשתדל להעמיד דברים על דיוקם.
כאשר אנשים שאינם רבנים, פונים לרב בשאלה הלכתית, ברצינות, מתוך אמונה גדולה, חיבה למצוות ורצון לקיימן כהלכתן, הם מצפים מהרב להתייחס בכובד ראש ולדייק בתשובתו, במיוחד כאשר השאלה היא על דין מהתורה.
גם אם לדעתו יש לפסוק באופן מסוים, עליו לדייק ולהציג בפני השואל, בגילוי נאות, דעות אחרות המקובלות בהלכה על רבים מן הפוסקים, שאינן כדעתו, ולומר שהוא פוסק אחרת, אך לא להתעלם מהן או לזלזל בהן כ"חומרה".
בנוסף, מצופה מהרב שיחזק את השואל על עצם שאלתו, שההלכה חשובה לו (דבר שאינו מובן מאליו), על מנת שגם בפעמים הבאות הוא ירגיש בנוח לשאול אותו. בגלל זה הוא רב בישראל. מה שלא יקרה אם השואל יקבל מהרב תשובה שעלולה להתפרש כזלזול בעצם השאלה, כאילו אין לה מקום, והשואל אותה עסוק ב"חומרות" ובהגזמות, ולא בעיקר ההלכה. ובמיוחד אם השאלה היא על מצווה מהתורה שיש לה "שיעור" הלכתי, שבפחות ממנו לא יוצאים ידי חובה, שהפוסקים, גדולי ההלכה בכל הדורות, עמלו וטרחו לברר אותו בצורה מדויקת (גם אם יש ביניהם מחלוקות למעשה), והוא מבקש לדעת כיצד לנהוג. האם נכון להשיבו שההלכה "אינה מדע מדויק"? ולהסביר שיש בעיה עם "חומרות", ושההלכה היא ש"כזית זה כזית", למרות שרוב פוסקי ההלכה פוסקים אחרת? האם דיון בעיקרה של הלכה מהתורה הוא "חומרות"?
והאם כדי להמחיש שב"חומרות" שאינן הגיוניות עסקינן, צריך להציג מקרה היפותטי של אכילת שיעור ה"כזית" המקסימלי בזמן המינימלי ובבת אחת, כאשר אין שיטה כזו בהלכה, כדלהלן?
אין ספק שיש "חומרות" שיש הנוהגים בהן, לחלקן יש מקור, ונכון להתייחס אליהן בכבוד, ולא לקבוע שכל חומרה היא בהכרח על חשבון הלכה אחרת או שתגרום למישהו נזק, ולכבד מי שרוצה להחמיר מתוך אמונה גדולה. ויש "חומרות" שאין להן מקור ואין להן מקום, ודי אם נציין זאת ותו לא.
כדי להעמיד דברים על דיוקם, יש להבחין בין ההלכות החשובות שהוזכרו במאמר הנ"ל: מה מהן הלכה, מנהג או חומרה (התייחסות לכלל הדברים שבמאמר תחרוג ממסגרת העלון; מי שמעוניין בפירוט ובמקורות יפנה אליי במייל):
א. מצווה מן התורה לאכול "כזית" מצה בליל הסדר, לגברים ולנשים מעל גיל מצוות (רמב"ם חו"מ פ"ו, א, י), ואם לא אכל שיעור "כזית" לא יצא ידי חובתו. זה לא מנהג או חומרה, אלא הלכה ברורה.
ב. בנוסף אוכלים בליל הסדר עוד שלושה "כזית" מדרבנן (שניים ב"מוציא מצה" – אחד מהתורה ואחד מדרבנן, אחד ל"כורך" ואחד ל"אפיקומן").
ג. שיטת חישוב שיעור "כזית" מורכבת. לאורך הדורות גדולי הפוסקים טרחו לדייק בחישובו. הפוסקים נחלקו אם לחשבו כמידת נפח או להמירו למשקל.
ד. רוב הפוסקים האשכנזים פוסקים כגר"ח נאה ש"כזית" הוא כ-29 סמ"ק, שהוא כחצי מצת מכונה. יש שפסקו שהשיעור קטן יותר, כ-19–20 גרם, שהוא כשליש מצה. כאשר קיימים אילוצי בריאות, ישאל את רבו אם לסמוך על שיטות המקילים (במיוחד בשלושת ה"כזית" שמדרבנן).
ה. יש הפוסקים שבדין תורה יש להחמיר כשיטת החזון איש וה"נודע ביהודה", ש"כזית" הוא כ-50 סמ"ק, שהוא כ-2/3 מצת מכונה.
ו. רוב הפוסקים הספרדים המירו את הנפח למשקל, ושיעור ה"כזית" הוא כ-29 גרם מצה, שהיא מצת מכונה אחת שלמה.
ז. כדי לצאת ידי חובה יש לאכול את שיעור ה"כזית" בזמן "כדי אכילת פרס", והוא הלכה למשה מסיני. יש שפסקו שהוא 9 דקות, יש שפסקו שהוא 8 דקות, יש 6 דקות ויש 3–4 דקות. ויש שפסקו שאינו זמן קצוב, אלא לפי קצב אכילה רגילה של "כזית". מקובל לפסוק כשיטה האמצעית, אך במידת הצורך יש לסמוך על השיטה המקילה.
ח. הדעה שצריך לבלוע את ה"כזית" בבת אחת היא דעת ה"תרומת הדשן", אולם היא אינה מוזכרת במפורש בשולחן ערוך וברמ"א. רבים מהפוסקים פסקו שהחובה היא רק לאכול את כל ה"כזית" ברצף, בתוך "כדי אכילת פרס". וגם הפוסקים הסוברים שעקרונית צריך לבלוע בבת אחת הדגישו שאסור להסתכן בכך.
ט. לפי הפוסקים הספרדים אין כלל יסוד להלכה לבלוע בבת אחת, אלא רק לאכול ברצף. לכן אין היתכנות למקרה שהוזכר במאמר הנ"ל, שכן לספרדים, הסוברים שהכזית הוא מצה שלמה, אין מצב שיצטרכו לבלוע אותה בבת אחת.
י. לגבי אכילת "מצות יד" שמורות בליל הסדר, אין מדובר ב"מנהג" או "חומרה", אלא בהקפדה הלכתית במצווה מהתורה, על כוונה "לשם מצווה". אמנם במצות מכונה הסיכוי להחמצה קטן יותר, אולם שלא כבמאמר הנ"ל, זה לא או "כוונה" או חשש חמץ. בהשתכללות שיטות אפיית "מצות היד" ובהקפדה המושגחת, ישנן "מצות יד" מהודרות שהן גם "לשמה" וגם ללא חשש חמץ כלל.
יא. לגבי איסור קטניות לאשכנזים – הוא אינו "חומרה". יש הסוברים שהוא גזירה מחייבת ויש הסוברים שהוא מנהג. בכל מקרה למדנו מהגמרא (פסחים נ ע"ב) שמנהג מחייב את הדורות הבאים ואסור לזלזל בו, במיוחד כיום, כשיש שפע של מאכלים שאינם קטניות. לגבי מצבים של חתונות בין העדות, ההכרעה ההלכתית שהולכים אחר מנהג הבעל, וכן לגבי אירוח אורחים – לא אמורה להיות בעיה כלל.
יב. יש צדק במה שהוזכר במאמר, שלעטוף את הכול בנייר אלומיניום וכדומה הוא חומרה שאין לה מקור. וגם אז אין מקום לזלזל במי שמבקש להחמיר מתוך רצון טוב.
יג. מדד ה"מוזרות" המוזכר בסוף המאמר אינו מדד הלכתי. נורמטיביות ומוזרות אינן מדדים אובייקטיביים, אלא תלויי מודעות הלכתית. במקום שהיא אינה קיימת, גם דברים שהם מיסוד ההלכה עלולים להיתפס כמוזרים ולא נורמטיביים.
שנזכה לקיים את הסדר "כהלכתו", ולומר בלב שלם בסיומו: "חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָּתוֹ. כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ, כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ".
לזכר אחי סמ"ר מאיר שנוולד הי"ד שמלאו 31 שנים לנפילתו, וסמל אביעד אלחנן וולנסקי הי"ד
