ליאת שוקרוןניצן חן, בן 56, מירושלים נשוי לאילנה ואב ל-3 בנות. מנהל לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), עיתונאי , סופר ומרצה
ערוץ 1 – בתקופתך
אז, העיניים של המדינה. מה שלא שודר אז באולפני רוממה, כאילו לא היה. בית ספר חי לתקשורת. עם כל הפלוסים והמינוסים של מפעל ראשוני. הערוץ היה ביתי השני במשך שני עשורים.
נחיצות תאגיד השידור הציבורי 'כאן'
שידור ציבורי איכותי ורציני הוא מאבני היסוד של הדמוקרטיה. ייחודיותו ביכולתו לבדל את עצמו מהערוצים המסחריים ולהתחבר לקהלים חדשים מבלי לפזול לעבר הרייטינג.
חשיבות ההסמכה כ'עיתונאי' בעידן הרשתות החברתיות
מהדברים הרבים שהשתנו במדינה. היום כל אחד הוא עיתונאי, התעודה שלע"מ מנפיקה אינה "מסמיכה" עיתונאים אך יש לה חשיבות רבה בהסדרת המקצוע, כדי שלא ייהפך לפרוץ וחסר חשיבות מקצועית.
מעורבות רה"מ בלע"מ
מעולם לא התערב, תמיד העריך את עבודתנו
"תצא בחוץ"
מטבע לשון שהפך לסמלי האישי. למרות שיש על שמי מאות סרטונים ברשת ככתב בערוץ 1 ועוד, מה שנחקק בזיכרון הקולקטיבי היה ה"תצא בחוץ" של הרב עובדיה יוסף. התקרית התרחשה במסיבת עיתונאים ביום שבו בית המשפט המחוזי גזר על אריה דרעי ארבע שנות מאסר. הפניתי שאלות נוקבות והרב קרא לעברי בכעס: "זה עוין זה. תצא בחוץ", ומסיבת העיתונאים התפוצצה. הסולחה הייתה שעתיים לאחר מכן. הייתה התנצלות הדדית, יישרנו את ההדורים. אפילו קיבלתי כמה צ'אפחות בלחי. במהלך כתיבת הביוגרפיה עליו ביחד עם אנשיל פפר זכיתי במשך ארבע שנים פעם בשבוע לפגישה אישית, רק הוא ואני בחדר סגור. אני מאוד מתגעגע אליו.
מתגעגע ל'שטח'?
שום דבר לא ידמה לדיווח החי מהשטח, אך מעולם לא עזבתי. שנים שאני בתפקידי ניהול. גם בלע"מ וגם כיו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין. ההיכרות הקרובה עם השטח סייעה לי להפוך את לע"מ למוקד מרכזי להעברת שידורים ודיווחים מהשטח, בארץ ובעולם, בשגרה ובחרום.
מיעוט דתיים בתקשורת המיינסטרים
זה כבר היסטוריה. בשנים האחרונות יש יותר דתיים בתקשורת, המגלה פתיחות רבה יותר לכולם. לשמחתי, נפלו המחיצות ואין רק "עזרת גברים" ו"עזרת דתיים". ייצוג מגוון הקהלים שיש בחברה הישראלית, מבורך.
אובייקטיביות בתקשורת
זו אגדה אורבנית. מעולם לא הייתה. כל עיתונאי, מגיש או עורך מביא עמו את עולם הערכים שלו. עיתונאי הגון משאיר את דעותיו במגירה, ומתמקד ב"ניוז" ולא ב"וויוז". תחושת השינוי במצב המורגשת היום, קשורה יותר לתחרות המסחרית בעולם התקשורתי ולא בעיתונאים עצמם.
סיקור שקרי זכור במיוחד של תקשורת זרה
מרוב עצים לא רואים את היער. אני חושב שאחד השקרים הבוטים ביותר שפורסמו היה תחקיר מעוות ומכפיש ששודר על ידי אל ג'זירה המציג את ישראל לעולם כרוצחת ילדים. התחקיר ששודר תחת הכותרת "חיילת ישראלית מתנדבת", הפך לעלילת דם מודרנית לכל דבר ועניין. עדות מצולמת של עולה חדשה, שמספרת בטון דרמטי כיצד חיסלה ביריות אזרחים וילדים בעת שירותה הצבאי. עדות שהוכחה כמפוברקת, מתחילתה ועד סופה. אותה צעירה אמנם שירתה בעבר בצה"ל, אך בתפקיד זוטר. האשמותיה חסרות השחר הועתקו אחת לאחת מתוכנית בידור אוקראינית בשם "גלאי השקר", שנבדקה והופרכה רשמית על ידי צה"ל ומשרד החוץ. עוד שקר גס שקשבי לע"מ ניטרו בעבודתם היומיומית, וזו רק טיפה בים.
לע"מ לאן?
כבר היום אנחנו מובילי המהפך הדיגיטלי בתקשורת הישראלית ובשירות המדינה. אנחנו מקדימים את כולם בכמה צעדים, ערים להתפתחויות בעולם הדיגיטלי החדש, בשידור ובצילום, ולא מזניחים את הפרינט. לומדים ומיישמים היום את עולם המחר.
