אולי הגיע הזמן?
עוד מנדט לרשימה הזו, פחות מנדט לאחרת, ה'שורה התחתונה' היא שעפ"י הסקרים דהיום, או שלאף גוש אין רוב להרכיב ממשלה, או שאחד הגושים יצליח, בעדיפות לגוש הימין, אבל ברוב דחוק ובתמורה מאוד גדולה למצטרפים ה'אחרונים', שגם אם יהיו עם מספר לא מרשים של מנדטים, 'שובר השוויון' שלהם מחירו לא יסולא בפז. וכן, גם אופציה של בחירות נוספות, חמישיות, אינה בלתי סבירה. פעם, פעמיים, שלושה, ארבעה, אולי חמישה, די, לא נראה לכם לא סביר? אולי באמת הגיע הזמן לחשוב על שינוי שיטת הבחירות? מה קרה, את שיטת הבחירה הנוכחית קיבלנו בהר סיני? אם זה לא הולך, זה לא הולך, והגיע הזמן, באומץ, לקבל החלטות. בעבר כבר ניסו משהו אחר, בחירה ישירה לראשות ממשלה, מותר לנסות גם משהו יצירתי חדש. למה חייבים לקדש את הקיים למרות שרואים שוב ושוב כי אין בו מענה לצורכי עמך בית ישראל? לאיזו שיטה? משהו שישלב בחירה ארצית עם בחירה אזורית, בדגש על האחרונה? הרב יצחק שילת, ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים הציע ב'מקור ראשון' בשבת שעברה שנעבור למשטר נשיאותי, כדי להחזיר לכאן את היציבות. לא בטוח שרמת השפל שמוסד הנשיאות הדרדר אליה אצלנו (ראו בהמשך) תאפשר אופציה זו, ובכל זאת, שיטה זו, שיטה אחרת, שיישבו מומחים (מוסכמים על כולם) למדעי המדינה, וחכמים אחרים, ויעלו הצעות. כאלה שיראו בטובת המדינה את חזות הכל, כן, אפילו לפני טובת המפלגה הספציפית או המחנה הספציפי. כי- חייבים לצאת מהתיקו המשתק (כותרת מאמרו שם). את העם לא נחליף, את השיטה כנראה שרצוי גם רצוי. הגיע זמן גאולה.
זה לא החמץ
החיים לא שחור-לבן. יש גם גווני אפור ביניהם. כך היא בעיניי סוגיית הכנסת חמץ בפסח לבתי החולים, החלטה שנשיאת בימ"ש העליון, חיות, סירבה השבוע לקיים עליה דיון נוסף בהרכב רחב יותר, למרות שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט תמך בבקשה. אני אוהב שיכניסו חמץ בפסח? בוודאי שלא. הייתי קונס מישהו פרטי שיעשה כן? גם לא. אבל הייתי מקפיד מאוד שחדרי האוכל יהיו כשרים לפסח למהדרין, האוכל, הכלים, הקפיטריות. אבל אם מישהו, יהודי או מוסלמי יכניס 'פסק זמן' חמץ לסבתא שלו שם, לא הייתי עושה על זה מהומה. עשרות פסחים כבר היה ככה מן הסתם (סביר שכמה וופלות הצליחו לחדור מבעד למאבטחים – חלקם שאינם בני ברית- חדורי המשימה למנוע חמץ),ולא שמענו על התכתשויות. לא מת על זה, בכל זאת, פסח, חמץ, לא רק אסור, גם דוחה כל נפש יהודי הומיה. אבל אם להודות על האמת, גם לא אהבתי את החיפוש הזה אחר סנדווויץ' בתיקי הנכנסים. בלי הצהרות פומפוזיות של 'חדירה לזכות הפרט', זה נראה לי יותר מדי חדירה לקרביים. יותר אהבתי לראות את השלטים שביקשו מהבאים שלא להכניס חמץ למתחם בתי החולים, וסמכתי על הבנתם והתחשבותם של הבאים. וכן, תמיד יש חריגים, אבל הם היוצאים מן הכלל. בנושא הנדון היו ניסיונות לפשרות, כמו: מתחמים נפרדים בחצרות לשם יהיו רשאים להגיע עם החמץ, והצעות נוספות, אך להכל סירבו נציגי הרבנות הראשית. אפילו השופט בדעת מיעוט, דתי, סולברג, הצר על כך שלא הגיעו להבנות. כל אחד מוותר קצת- ומסתדרים. כי אין שחור-לבן. כך בעניין הזה, כך בעניינים אחרים. ל-יקוב הדין את ההר, יש מחיר. ועל זה אני מבקש להרהר על הכתב. זה חכם? הרי בג"צ היה, הווה וכנראה גם יהיה. זה בסדר שמפלגות הימין ינסו להכניס שמה כמה שופטים עם השקפת עולם דתית-ימנית המתאימה להם. אבל עוד חזון למועד, ויתרה מכך, כבר ראינו שופטים שנכנסו ככה ובעת שישבו על כס השיפוט לא תמיד החליטו ברוח בית המדרש ממנו באו. כי 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'. אז- יש בג"צ (ולטעמי- טוב שיש), ובשקלול החישובים, חכם יותר לקחת גם זאת בחשבון. פשרה, כל עוד היא אינה מתנגשת בקיר ההלכה ממש, עדיפה על פני הליכה עם הראש בקיר. בעיניים שלי, הליכה עם הראש בקיר כשהתוצאה ברורה מראש, אמורה להטריד בשינה הרבה יותר מאשר ויתור פה וויתור שם, כל עוד אין מדובר בוויתור קיצוני מדי. ולסיום, קיראו מה כתב הפרשן ד"ר אבישי בן חיים: "אות קלון לציבור המסורתי והדתי המתון ולציבור החרדי המתון, האוהב באמת את היהדות ואת התורה, שצריך את בג"צ בשביל למנוע מהלך כפייה דתית חילונית מטופשת ולא מתייצב (הציבור האמור, מ.ז.) בעצמו מול ההקצנה שמשניאה את היהדות ואת תורתנו המתוקה על העם". (רוצים להגיב – מוזמנים באתר שבתון). ח"כ סמוטריץ', לעומתו, הגיב בין השאר: "אחת המשימות המרכזיות של הממשלה הבאה היא לתקן את ההשתוללות הבריונית וחסרת הסמכות של בג"צ בקביעת סל הערכים של מדינת ישראל. קבוצה סגורה של אנשי שמאל פרוגרסיביים השתלטה שלא ברשות ושלא בסמכות על מדינת ישראל ומנסה לעצב אותה בצלמה ובדמותה, זה חייב להפסק. אנחנו מחויבים!".
מה הלאה? סביר שהמפלגות החרדיות והדתיות ינסו לשנות את העניין בחקיקה, ו/או שהן ינסו להכניס את 'פסקת ההתגברות' בספר החוקים, כדי להגביל את כוחו של בג"ץ. אבל חברים, מישהו יודע איך יסתיימו הבחירות?
ובעיניים שלי, הכי חשוב אם מי מאתנו יזדקק ח"ו לטיפול רפואי דחוף בבי"ח בפסח, האם במציאות החדשה דלעיל ייאסר עליו (בהיבט ההלכתי) להיכנס שמה לקבלת טיפול? בוודאי שלא. ומי שימנע מעצמו טיפול רק בגלל החשש הזה, קודם כל שיהיה בריא, אבל אני לא מכיר רב רציני שיורה לו לעשות כן (ראו התייחסותו של הרב יובל שרלו בגיליון לשאלה זו). בעצם, לך תדע. סביר שיימצאו רבנים כאלה. מניין אני יודע? הנה, הרבנות הראשית לישראל כתבה כי החלטת נשיאת בג"צ תגרום לשומרי כשרות בפסח להדיר עצמם מבתי החולים תוך הימנעות מקבלת טיפול רפואי ובכך אף לסכן את בריאותם. בעיניים שלי, מאוד מתבקש שמועצת הרבנות תתכנס לדיון ותחליט האמנם כך צריך לנהוג יהודי שצריך טיפול, או שמא היא צריכה להודיע לו חד-משמעית שעפ"י ההלכה הוא חייב לקבל טיפול. בעיניים שלי זהו צעד מתבקש ומתחייב מצד הרבנות. זאת ועוד, הרבנות הראשית הוסיפה בהודעתה כי היא 'תתקשה להבטיח מזון כשר בבתי החולים'. אז שתתאמץ יותר להבטיח זאת. זה תפקידה. זו מחוייבותה. בשביל זה היא שם, בשביל זה שלוחיה מקבלים שכר. ויש לזכור. גם ה'היתר' של בג"צ לא מדבר על חדרי האוכל או האוכל שמספק בית החולים למאושפזים. אז למה לעשות את התמונה יותר שחורה ממה שהיא? תתאמצו ותתגברו. אחרת, בעיניים שלי, אתם מועלים בתפקידכם.
אחריי המבול?
בקרב אנ"ש זה מאוד טרנדי בחודשים האחרונים (בסיוע כמה וכמה ח"כים מעודדים) לרדת על המערכת המשפטית והמשטרה. בתחושה שלי, בכמה בתי כנסת, לו היו פתוחים, היו מכוונים למוסדות אלה בעיניים עצומות במלים "הפר עצת אויבנו", "כלה כל צר ומשטין מעלינו". גם הכנסת ככנסת ומוסד הנשיאות לא היו זוכים לחיבוקים. אולי לחיבוקיי דב. הבה נשתה כוס מים קרים, נביט אל נתוני 'מדד הדמוקרטיה' של המכון הישראלי לדמוקרטיה (כן, אני יודע, שמאלנים וכדומה, ובכל זאת, הנתונים, נתונים) שהתפרסמו השבוע, ונחשוב בקול. האם זה מה שאנחנו רוצים. ברשותכם, קצת נתונים מאותו סקר.
בית המשפט העליון זוכה לאמונם רק של 52% מהציבור הרחב. בימין הוא זוכה רק ל־38% ובקרב דתיים וחרדים התמונה עגומה עד מדאיגה- 20% בלבד בקרב הדתיים ו־7% בקרב החרדים.
המשטרה, שבתקופת הקורונה היו לה תפקידים חשובים וחשיפה גבוהה, זוכה רק ל־44% אמון, בציבור הדתי (43%) ואצל החרדים למעט מאוד אמון (17%). לא מפתיע.
וגם מנדלבליט יוצא על הפנים. בעוד שבכלל הציבור הוא זוכה לאמון של 42%, בימין רק ל־33% אמון, ובקרב חרדים לכמחצית מכך (15%).
גם נשיא המדינה, שבעבר זכה לאמון נרחב (עד כדי 80%) הולך ומאבד, כך נראה, את מעמדו הממלכתי. בציבור הרחב הוא זוכה רק ל־63%, אבל כשמדובר בימין – האמון בו נמוך יותר ועומד על 56%; ולבסוף התקשורת, שחקן לא מוסדי אך מרכזי בכל דמוקרטיה, זוכה לאמון נמוך מכלל הציבור (33%) אבל לאמון נמוך עוד יותר אצל ימנים (21%).
צה"ל הוא הגורם המדינתי המשמעותי היחיד שעדיין זוכה כאן לאמון משמעותי (82%) ונשאר קונצנזוס בין ימין ושמאל.
במפתיע, דווקא תחושת הסולידריות הישראלית לא פחתה ואולי אלו הן החדשות הטובות היחידות בין שלל הנתונים הללו.
הנה מה שכתב על כך בפוסט ד"ר שוקי פרידמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה:
"יותר משהתמונה הזו לא מחמיאה למוסדות השלטון, היא מאיימת על יכולתם של המוסדות החיוניים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית לתפקד. היותם חשודים בעיניי חלק ניכר מהציבור בהטיה אידיאולוגית, הופך אותם בעיניי ישראלים רבים ממוסדות ממלכתיים לעוד שחקנים בזירת הבוץ הפוליטית. המצב הזה, יחד עם השסעים החברתיים הקשים בישראל, שהוחרפו על ידי הקורונה, מציבים אתגר משמעותי בפני כולנו.
איך הגענו עד הלום? השמאל יאשים את ביבי. הימין את מוסדות השלטון שסטו מהדרך. אבל כשהמצב כל כך לא מאוזן, ברור שהאשמה מוטלת על אלו וגם על אלו. אין ספק כי משפטו של ראש הממשלה, שהוא עושה כל מאמץ לציירו כעניין פוליטי, הביא לכרסום באמון במוסדות הללו. אבל לצד זאת, דומה שמשרתי הציבור הפועלים בהם לא פטורים מאחריות גם הם. בשורה של התבטאויות, החלטות ופסיקות שנתנו בשנים האחרונות, ניתן להצביע על יותר מעקבות אידיאולוגיים וערכיים מובחנים, שלא מאפיינים את הימין בישראל.
כך או כך, הממשלה שתקום, באשר היא, תהיה חייבת לפעול לשיקום האמון של כלל הציבור במוסדות המדינה, כדי שאלו יוכלו לשרת, ובאופן ממלכתי, את כולנו".
הבטחות לחוד ומעשים לחוד
"חשוב לי גם לומר ששר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ תומך ונותן גיבוי מלא לשר ביטון במהלך ההסדרה של ההתיישבות הצעירה", אמרה עומר ינקלביץ, שרת התפוצות, בפגישתה בחודש שעבר עם נציגי ההתיישבות הצעירה ביו"ש. היא ציינה באותה פגישה כי גנץ נותן גיבוי מלא לשר מיכאל ביטון (גם הוא מכחול לבן) למהלך ההסדרה. אז אמרה, אז הבטיח. כעת מתברר, שההבטחה היא הבטחה על תנאי. על-תנאי שבו בזמן, או בעצם קודם לכן, יוסכם גם על אכיפת הבנייה הבלתי חוקית. שם (אצל הפלשתינים) אך גם כאן- בבנייה של יהודים ביו"ש. להזכיר, 'ההתיישבות הצעירה' היא זו שנבנתה על דעת הממשלה במקומות שהממשלה שלחה אותם ושאין עליהם תביעה לבעלות פלשתינית. מאות משפחות גרות ב-46 המקומות האלה. נציגיהם יושבים במאהל מול הכנסת, חלקם שובתים רעב, ולא מעט חברי כנסת ובכלל 'עולים לרגל' לאוהלם. יוסי דגן, רא המועצה האזורית שומרון אף בנה לו אוהל משלו אליו העביר את לשכתו. אלא, שביידן יושבע בשבוע הבא, והחברים חוששים שמה שלא ייעשה בירושלים לפני, בטוח שלא ייעשה אחרי. האם כך גם יש להתייחס להודעת לשכת נתניהו, ביום שני, כי ראש הממשלה הנחה לקדם בנייה של כ-800 יחידות דיור ביו"ש? מלים, מס (קדם) בחירות, שמי יודע מתי יקרמו עוד וגידים?
תגובה ראויה
"כאבנו מאוד לשמוע על תקיפת קצין צה"ל אמש (שבת) במהלך הפגנה בכניסה ליישוב. זכות ההפגנה היא חשובה ומהותית אבל בשום פנים ואופן לא ניתן לפגוע בכוחות הביטחון. אנו מגנים בכל תוקף ומוקיעים כל פגיעה בחיילי צה"ל. זהו מעשה חמור. אנו סומכים את ידינו על כוחות הביטחון ומודים להם על עבודתם המסורה יום ולילה, יחד איתנו, כתף אל כתף. חשוב להדגיש כי התוקף אינו תושב קדומים והוא הגיע לכאן להפגנה מיישוב אחר", תגובת המועצה המקומית קדומים, לאיש בן ה-40 שתקף את מפקד גדוד הסיור של גולני, במהלך ההפגנה. לטענת התוקף, חיילים הרימו בכוח בחורות מהכביש בדרך שאינה ראויה. אני מאמץ בחום את תגובת המועצה, וכל מילה נוספת מיותרת.
בנט, סמוטריץ' – לאן?
נכון לעכשיו (שלישי אחה"צ), הולכים בנפרד. בנט ב'ימינה' מזה, סמוטריץ' תחת השם המפוצץ 'הציונות הדתית' מזה, והותירו רבים מה'סרוגים' שלא יכולים נפשית להצביע למפלגה שלא מזוהה כדתית או לכל הפחות ימנית עם 'אהדה' לדתיים, בדילמה. יש באנ"ש המברכים על הפירוד הזה, יש המתקשים להבינו ולהשלים עימו, הכל תקין. אבל אל תמהרו להספיד את האפשרות לרשימה משותפת. מקומות? מיקומים? הבדלים באידיאולוגיה? על הכל אפשר להתגבר. עובדה שהם חיו בהרמוניה יחסית תקופה לא מבוטלת. יש אומרים, שהרבה תלוי בתוצאות הפריימריס ב(מה שנשאר מ) 'בית היהודי', השבוע ב-19 לחודש למניינם. אם ניר אורבך, המזכ"ל עד כה, יקח את הבכורה, סביר ש'הבית היהודי' ימצא עצמו מהר מאוד חלק מ'ימינה' של בנט, כי השניים חברים קרובים זה זמן רב. ומתואמים. אם חגית משה, סגנית ראש עיריית ירושלים, שנדחפת בידי נתניהו, תיקח את הקופה, סביר יותר שסמוטריץ' והיא ייכנסו תחת חופת 'הציונות הדתית', כי בכך סמוטריץ' יקבל את הגושפנקא הפורמלית להיותו עומד בראש מפלגת הציונות הדתית, ובנט ושקד ירוצו עם 'ימינה' תוך הבנה שגם אם יש להם בייס מסויים ומצויין בקרב ה'סרוגים', יותר מדי מפלגות אחרות יכרסמו בו: סמוטריץ' (שנתמך בידי ראשי מוסדות חינוך רבים מהמגזר), סער וכמובן הליכוד, כך שלא בטוח עד כמה נכון יהיה להם לסמוך שהישועה תבוא להם דווקא מהציבור הזה. ומה שמעניין זה, שראש הממשלה בנימין נתניהו מעורב ומתערב בקלחת הסרוגה הזו, כאילו היה חלק ממנה. נתניהו מבין שלאחר הבחירות כל קול יכול להיות קריטי עבורו. לכן חשוב לו, ממש, לחזק את ציר סמוטריץ'-חגית משה, על-פני זה של בנט, שתוקף אותו ומסרב להתחייב שיילך רק עם נתניהו. האם יילך לו הפעם? וכמעט שכחנו. איתמר בן גביר. עדיין בתמונה. אם הפיצול בין בנט לסמוטריץ' יימשך, בן גביר בונה על חרדים וחרד"לים מאוכזבים, וגם על חבירה עם סמוטריץ', נעם ואנשי הרב מאזוז. בשביל טנגו צריך שניים?
