לא בכל מחיר צריך שינוי

אין מערכת מושלמת. בכל מערכת, טובה ככל שתהיה, יש מרכיבים בריאים ומוצלחים ויש גם פגמים. מערכת שנמצאת בקיבעון, עלולים פגמיה להביאה לידי כליון. לכן כל מערכת זקוקה לרענון, לשינוי עיתי ולשיפור תמידי. קשה למערכת להכיר בפגמיה, לכן נדרשת ביקורת, עדיף מגורם חיצוני. כדי שהביקורת תהיה מועילה, היא צריכה להיות 'ביקורת בונה' ומידתית, שמטרתה לשפר את המצב, ביקורת 'לשם שמים' ונקיה משיקולים זרים של המבקרים.

שינויים צריכים להיעשות בזהירות ובשׂוּם שכל. לא כל שינוי שמוצע הוא ערובה לשיפור המצב הקיים. לפעמים מתכונת השינוי המוצע, שעדיין לא נוסה, גרועה יותר ממתכונת המצב הקיים על כל פגמיו ומגרעותיו. לפעמים השינוי אף עלול לערער את המרכיבים הבריאים והמוצלחים של המערכת הקיימת ולדרדר את המצב עוד יותר.

יש ביקורת ש'אינה לשם שמים' היא נועדה לניצול פגמי המערכת למטרות זרות, לרוב אלו מטרות אישיות אינטרסנטיות, שבאות מאגו. המבקר מבקש למצב את עצמו כאלטרנטיבה למי שעומד בראש המערכת, לאמור, 'אני אוכל לעשות זאת טוב יותר'. 'ביקורת נגועה' שכזו חזקה עליה שתוליד הצעה ל'שינוי' שלא תשפר את המצב הקיים ואף עלולה לדרדר אותו.

בפרשתנו קורח מטיח ביקורת כנגד מערכת ההנהגה של עם ישראל, ומבקש לערוך שינוי במערך הכהונה; הוא ערער על הריכוזיות בעבודת המשכן. שיש רק  כהן אחד בזמן ומציע לבזר אותה (שם פס' ג).

מדובר בשינוי שמערער את היסודות הקיימים: "כונתו של קרח היתה לבלבל כל הסדרים. אהרן היה כהן ו'בסוד חסד', וקרח היה לוי 'בסוד הגבורה', ודין הוא שהחסד ישלוט על הדין, והוא היה רוצה להגביר השמאל על הימין כמו שכתוב בזוהר" (הרמח"ל עה"ת, קרח).

הביקורת הופנתה למשה ואהרון למרות שהמתכונת הוכתבה ע"י הקב"ה: "לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ד', ואהרן מה הוא כי תלינו עליו" (שם פס' יא)

חז"ל חושפים שהביקורת לא היתה 'לשם שמים', היא נבעה מפגיעה אישית, באגו, על רקע המינוי של אליצפן כנשיא (לבני קהת). לדעת קרח הוא היה אמור להתמנות לתפקיד (רש"י פס' א), אולם לביקורת שלא היתה 'לשם שמים' לא היה סיכוי להתקיים: "וכל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים וכו'. זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (אבות ה יז).

כדי להעצים את דרישתו לשינוי הוא מגייס גם אנשים מובילים נוספים, 'ראשי סנהדראות' שיהיו שותפים להתקוממות: "חמישים ומאתים נשיאי עדה, קרואי מועד, אנשי שם" (שם פס' ב). רק אשת און בן פלת הבחינה בחכמתה שקרח 'משתמש' בהם לצרכי האגו שלו, ולכן היא דורשת ממנו להיבדל מקרח ולא להיות 'אדיוט שימושי': 'אמרה לו מה יצא לך מהמחלוקת אם אהרון יהיה הכהן הגדול אתה תהיה תלמיד ואם קרח יהיה הכהן הגדול אתה תהיה תלמיד' (מתורגם מבמד"ר יח כ).

הכתוב רומז שקרח תכנן את המהלך בצורה מדוקדקת, מבעוד מועד: "שלקח עצה בלבו לעשות מה שיספר" (רמב"ן שם פס' א). מבחינה פסיכולוגית הוא עבר תהליך של 'ניתוק' נפשי ו'מעבר צד': "לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה" (רש"י שם). בלעדיו לא היה יכול להעמיד את עצמו כנגד משה רבנו.

המניע הנפשי היה עמוק יותר, סוג של מגלומניה והרפתקנות. קרח ראה בעיני רוחו את עצמו כראש שושלת גדולה שתצא ממנו: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן וכו'. עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש וכו'. אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום? ולא ראה יפה!" (במד"ר יח כ). לכן אצה לו הדרך, שלא להחמיץ שעת כושר.

מידי שנה אנו קוראים את פרשת קרח כדי להזכר בנזק שגרם לעם ישראל: "למה נקרא שמו קרח? שעשה קרחה בישראל" (מדרש משלי יא כז).

(קרח תשפ"א)