הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)לספר השיאים של גינס ייכנסו יותר מ-1000 תורמי כליה שכונסו בתמונה אחת על ידי עמותת "מתנת חיים" בירושלים. שבירת השיא התרחשה במהלך טקס בבנייני האומה בירושלים לציון 2000 תרומות כליה בישראל. המרכז הלאומי להשתלות מסר כי שנת 2026 נפתחה בשיא חדש של השתלות ותרומות איברים בישראל. במהלך החודש נענו 11 משפחות לבקשת תרומת איברים, ובעקבות כך בוצעו 54 השתלות איברים ב-47 חולים.
הפרשה פותחת במילים, "וידבר ד' אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" (שמות כ"ה ב'). הפועל "להביא" המילה 'תרומה', השורש 'נדב' והביטוי 'נדיב לב', חוזרים מספר פעמים ומעבירים את המסר כי הבאת התרומה הייתה מתוך נדיבות לב. הבאת התרומה לא נבעה רק מתוך כורח חיצוני של הציווי, אלא מתוך רצון פנימי והזדהות, עד כדי שהיה צורך להגביל את הרצון הבלתי מסויג "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר…ויכלא העם מהביא" (שם ל"ו ו'), שכן התרומות היו מעבר לצורך.
ר' שמשון רפאל הירש כותב, "משמעות 'נדב' היא נביעה ממקור פנימי… נדיב הוא אדם חופשי ובלתי תלוי, שמעשיו באים רק מכוח ציווי פנימיותו… נדיב לב, ובהבלטה יתירה 'נדיב ליבו' ליבו שלו. בכך מרחיק הכתוב כל דרך של כפייה ואף כל השפעה חיצונית העשויה לכוון את מעשה המתנדב…" (שם, ל"ה ה').
השתלת איברים היא טכנולוגיה רפואית שהתפתחה במחצית השנייה של המאה ה-20. בטכנולוגיה זו מוחלפים איברים, חלקי איברים או רקמות, שהגיעו לאי ספיקה סופנית, באיברים חלקי איברים או רקמות תקינים. האיבר המושתל יכול להיות מאותו אדם לעצמו או מאדם אחר. כיום משתילים 21 סוגי איברים, חלקי איברים ורקמות.
. חולה באי-ספיקת כליות סופנית איננו יכול להיוותר בחיים, אלא ע"י טיפול בדיאליזה, היינו שימוש במכשיר 'המנקה' את הדם מחומרים רעילים. דרך שנייה היא השתלת כליה בריאה מחי או ממת.
פוסקי ההלכה הורו כי מצוה גדולה היא לתרום כליה. מצוות "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" שונה משאר המצוות, משום שהיא עוסקת בהצלת חיי אדם. מקור הדין מבוסס על ברייתא בסנהדרין שאדם צריך לקפוץ לנהר כדי להציל טובע, ולקום כנגד חיות רעות או ליסטים כדי להציל את המותקף (דף ע"ב). יש שסברו שהיא מחייבת אותנו להיכנס לסכנת חיים ממשית כדי להציל את החבר ממוות ודאי, "מפני שהלה ודאי והוא ספק" (ב"י חו"מ, תכ"ו).
יש החולקים וסוברים שמצוות "לא תעמוד על דם רעך", שווה לשאר המצוות שבתורה, וכשם שאין מצווה לסכן את הנפש כדי לקיים מצוות אחרות, כך אין אדם צריך לסכן את נפשו כדי להציל את חברו (סמ"ע).
robina-weermeijer-unsplash.jpg
לאור הדברים כתב הרב עובדיה יוסף "מכיוון שנמסר לו מפי רופאים מומחים ויראי שמים שדרגת הסיכון בהוצאת הכליה לאדם התורם, היא מועטת מאד, וכתשעים ותשעה אחוזים מהתורמים חוזרים לבריאותם התקינה. ולכן, 'כל מה שהסכימו הפוסקים שאסור להכניס עצמו בספק סכנה, זהו רק בספק השקול, משא"כ בנדון שלנו שבוודאי שמצוה היא לתרום כדי להציל את חבירו ממות בטוח" (שו"ת "יחווה דעת" ח"ג, פ"ד).
כך הורה הרב אויערבך, "ודאי מותר לבצע ניתוח ולהוציא כליה מאדם בריא כדי להשתילה אצל החולה, וגם יש בזה מצוה רבה של הצלת נפשות "(שולחן שלמה ערכי רפואה א', מ"ד).
הרב יוסף שלום אלישיב כתב, "לא די שמותר, אלא אף מצוה רבה יש בזה " (מכתב לרב הבר), והרב קנייבסקי, "מחוייב אינו, אבל מצוה גדולה לעשות כן, זו עצה הוגנת, ד' נתן באדם שתי כליות, כי אם אחת תתקלקל תהיה את השנייה, כך היא הסברא, אבל כל זמן שאין ריעותא שכליותיו אינם תקינות – יכול לתרום אחת לחבירו".
