עבודת ה' – עבדות היא?

"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם" (שמות ח' כ'ח)

התורה היא לא ספר היסטורי, אלא ספר הדרכה רוחני שלא ניתן ואסור לציירו. אני מצייר פרשנות על התורה, ובכדי להדגיש שמדובר בציור שהוא הסבר ויזואלי בלבד לפרשנות ולא ציור של סצנה תנכית, אני מקפיד שלא לצייר בני אדם או בעלי חיים אלא רק סימבולים המייצגים אותם.

בציור ניתן לראות את פרעה יושב על כסאו, לבו לב ברזל כבד ועליו חרוט המספר 10 זכר לעשר המכות בהן ה' הכביד את לבו. מולו עומד משה ומחזיק בידיו מגן דוד המסמל את עם ישראל הכבול בשלשלות ברזל לארץ מצרים. אהרן מבקש מפרעה לשחרר את העם אך פרעה, בעל פני האבן, ממאן לשמוע ואוטם את אזניו כשעל כפות ידיו כפפות אדומות שצבעם בא להעלים את דם העבדים שעל ידיו. מאחורי פרעה עומד אדם הנושא עליו את סמל ארגון האומות המאוחדות המסמל את אומות העולם אשר נשארים אדישים לפשעים המתבצעים נגד היהודים ובכך נותנים גב לכל שונאי ישראל.

כשאנו מתבוננים בפרשה זו מתעוררות אצלנו שתי שאלות ידועות שרוב פרשני המקרא דנו בהן. השאלה הראשונה נוגעת למכות מצרים, מדוע הקב"ה הכל יכול בכלל צריך להביא עשר מכות על פרעה ועמו במשך שנה שלמה בכדי שייתן לבני ישראל רשות לצאת ממצרים? הרי הקב"ה היה יכול לגרום לכך שפרעה ישחרר את בני ישראל ברגע אחד ובנוסף ייתן להם רכוש גדול בכדי לפצות אותם על כל העבודה שעבדו ללא תשלום ועל הסבל שעברו בכל השנים בהן היו עבדים במצרים!

השאלה השניה נוגעת לעצם זה שהקב"ה אומר למשה לך למצרים ותגיד לבני ישראל: "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שם ג' ט'ז), ומאידך מקשה את לב פרעה ואומר למשה לא לספר לפרעה שהוא עומד להעלות את בני ישראל ממצרים לארץ כנען. במקום זה מצווה ה' את משה לומר לפרעה "וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ" (שם י'ח), "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שם ח' ט'ז). כך שפרעה כלל לא ידע שה' מתכוון להוציאם ממצרים לצמיתות, וכשהדבר נודע לו הוא גייס את עמו לרדוף אחריהם.

בנוסף אשאל שאלה שלישית שהתשובה עליה תפתור את שתי השאלות הראשונות.

"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" – האם לכאורה הקב"ה רצה להחליף עבדות בעבדות? כדי להבין את הסיבות לכך יש להבין את המשמעות של המושג עבדות, ואת המשמעות של עבודת ה'. העבדות מוגדרת כמשטר עבודה, המאופיין בבעלות ושליטה של אדם אחד על אדם אחר. ההבדל המהותי והיחיד בין עבד לעובד הוא השתייכותו הפיזית של העבד לבעליו. אם נתבונן היטב יתברר לנו כי חיי רוב רובם של האנשים כיום דומים לחייהם של בני ישראל במצריים הקדומה, המושגים השתנו אך המהות דומה. חיי העבד ומחייתו תלויים ביכולתו לבצע את המוטל עליו, והוא עושה זאת כי הוא צריך לדאוג למחייתו שאותה הוא מקבל מאדונו. בדיוק באותו מצב נמצא העובד המתפרנס למחייתו. נכון, הוא לא שייך פיסית למעבידו ויכול להחליפו במעביד אחר, אבל חייו ומחייתו תלויים במעבידיו. הוא מקבל שכר בו הוא יכול לרכוש את צרכי מחייתו ותנאי המגורים שלו, אך אם יפסיק לעבוד לא יוכל לחיות. העבד עובד בעבודה שהיא לא עבורו אלא עבור אדונו, והוא לא נהנה ישירות ממנה, וכך גם העובד, שעובד בעבודה או יוצר מוצר כלשהו שהוא לא נהנה ישירות ממנו, אלא רק המעסיק שלו. אך גם המעסיק עצמו לא נהנה ישירות מהמוצר, כי גם הוא עובד כעבד המרוויח את מטה לחמו ממכירת המוצר לכל שרשרת העובדים, עד לצרכן הסופי שרכש את המוצר תמורת השכר שהרוויח אצל מעסיקו. ככל שאנו מרוויחים יותר, אנו עבדים של אדונים רבים יותר, ועל זה נאמר מרבה נכסים מרבה דאגה (אבות ב' ז'). ובל נחשוב שלעבדים יש יותר תנאים מגבילים מאשר עובדים, לעובדים יש הרבה יותר הגבלות המוטלות ע"י רשויות החוק והסדר, רשויות הכספים, רשויות הבריאות, חופש התנועה, צווי האופנה והחברה ועוד. אם עובד לא יתחשב באחד מאלו מיד יועמד לדין או ייקנס. במילים אחרות – כולם תלויים בכולם וכולנו עבדים, של הראשויות השונות, הספקים, הבנקים ונותני השירותים. ובניגוד למציאות זו אנו קוראים לעבד המודרני "אדם משוחרר".

לעומת כל זאת, עבודת ה' שונה לחלוטין. הקב"ה לא זקוק לעבודתו של שום נברא, שלא כעבודה/עבדות רגילה, שבה המעסיק/האדון זקוק לעבודת העובד/העבד. לכן, מעבודת הבורא אנחנו מרוויחים פעמיים, פעם מעצם העבודה ופעם מהשכר הניתן עבורה. אבל אז, כמו היום, עד שהעבדים זעקו אל ה' עברו דורות אשר חיו במצרים כאדוני הארץ ובהדרגה שכחו את כור מחצבתם, בדיוק כפי שהעולם היהודי מתנהג כיום ואינו מבין כי ההתרפסות לגויים, ההתרחקות מהמסורת ומהאמונה בה' מובילה רק להידרדרות אישית, שמביאה לבסוף לבעיה לאומית -בדיוק כפי שהיה במצרים.

לכן, אז, כמו היום, המשימה שהציב ה' למשה הייתה להוציא את מצרים מתוך בני ישראל ורק בדרך זו יוכלו לצאת ממצרים. לכאורה יכל הקב"ה לשלוף את ה"מצריות" מהמוח היהודי בין רגע, אבל לא זו דרכו של הקב"ה, הקב"ה העניק לכל אדם את זכות הבחירה, ולכן האחריות לבצע זאת חלה רק על האדם עצמו. לשם כך הייתה חובה להעניש את פרעה ולהכביד את ליבו, כי רק בדרך זו התגלה הקב"ה ליהודים ולמצרים בכל כוחו וגבורתו, ושם ללעג וכלס את כוחו של פרעה ומכשפיו החרטומים. בצורה זו ניתנה לכל בני ישראל היכולת לבחור ולקבל החלטה. ואיך ה' הכביד את לב פרעה? בכך שהבהיר לו שמטרת היציאה היא לעבודה אחרת, עבודת ה'. פרעה הבין שרצון ה' כביכול להיות המעסיק החדש של עבדיו ולכן הוא התנגד, כי לדעתו אם בני ישראל ממשיכים להיות עבדים, מה ההבדל – אצל מי הם יעבדו?

גם כיום הקב"ה מראה מי השליט האמיתי, וממתין שנוציא מאיתנו את השאיפה להיות ככול הגויים בכך שהוא מראה לנו עד כמה חלשות המדינות השולטות בעולם. איך ברגע אחד כל מוקדי הכוח מתרופפים, המנהיגים השונים בארץ ובעולם נופלים ומתחלפים, ועד כמה העולם נגד העם היהודי. אך אנו, במקום להתפקח מהזיות האהבה, האחווה, השלום והרעות עם אויבי העם היהודי האקטיביים והפסיביים, אנו ממשיכים להתרפס לגויים עד כדי בגידה בעם היהודי ובמורשתו.

התורה מצווה 40 שנה אחרי שבני ישראל כבר יצאו ממצרים וכל יוצאי מצרים כבר הלכו לעולמם (למעט שניים) "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים ט"ז ג'), כלומר שעצם הזכירה היא זו שתשמור עלינו, כי כך נמנע מהטעויות שעשו אבותינו והטעויות שאנו עושים כיום. על זה אמר רבן גמליאל: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (הגדה של פסח), ולא נותר אלא להוסיף את דברי קהלת "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א' ט').

בשיתוף החברה לחקר המקרא