היציאה ממצרים – אכן בלילה?

מתי יצאו ישראל ממצרים? קצת קשה לומר. מצד אחד – פרעה קורא למשה ואהרון בלילה, ומצווה אותם לצאת והם אמנם יוצאים בחיפזון. מצד שני, הפסוקים חוזרים על הביטוי: "והי בעצם היום הזה" אבל גם: "לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽה' לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙…"

המדרשים דנים בשאלה זו:
ויהי בעצם היום הזה אין עצם אלא תוקפו של יום". (מכילתא דרשב"י יב)

במחלוקת ב"ה וב"ש (בירושלמי פסחים י) דנים בשאלה איך אפשר להזכיר את עצם יציאת מצריים והגאולה, בליל הסדר שהוא בשעה שבה עדיין לא התרחשה היציאה:

"אמרו להן בית שמאי וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים [בהלל]? אמרו להן בית הלל אילו ממתין עד קרות הגבר, עדיין לא הגיעו לחצי גאולה! היאך מזכירין גאולה, ועדיין לא נגאלו? והלא לא יצאו אלא בחצי היום שנאמר: ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו'…"

מדרשים אחרים מסבירים את סיבת היציאה ביום:

"אמר הב"ה: אם אני מוציא את ישראל בלילה, יאמרו עכשיו בלילה עשה מעשיו? אלא הריני מוציאם בחצי היום ובגבורת השמש, שנ' ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל" (פדר"א מז)

יציאת מצרים צריכה שתיראה לעין השמש. בני ישראל אינם בורחים כגנבים בלילה, אלא יוצאים בגלוי לאור היום.

ניתן לראות שיקוף של שאלה זו בסוגיה הפותחת במסכת פסחים, הדנה באריכות במשנה "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר" ומביאה הוכחות שונות לשאלה האם 'אור' הוא בוקר או שמא 'אור' הוא ערב. המסקנה היא שאור הוא ערב.

ועם זאת, ברור שיש כאן משהו מבלבל. יש כאן לילה אבל גם עצם היום, ויש כאן אור שמסמן ערב.

מדרש תנאים לדברים טז, א מבהיר מה קרה בלילה ומה קרה ביום:

"הוציאך ד' אלוקינו ממצרים לילה, זכר לנסים שנעשו לך בלילה. אתה אומר זכר לנסים שנעשו לך בלילה, או לא בא ללמד אלא שיצאו בלילה? וכשהוא אומר (שם יב מא) ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ד' מארץ ממצרים, מגיד שלא יצאו אלא ביום. הא מה ת"ל? הוציאך ד' אלוקינו ממצרים לילה – זכר לנסים שנעשו לך בלילה, ר' נתן אומר: בלילה נגאלו אבל לא יצאו אלא ביום"

היציאה עצמה היתה ביום, אבל הגאולה התרחשה בלילה. מדרש שמות רבה (יח) מציע לנו מבט על משמעות הכפילות של יום ולילה:

"בעולם הזה נעשה להם נס בלילה שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו', כאור שברא הקדוש ברוך הוא בתחילה וגנזו בגן עדן".

גאולת מצרים מסמנת את הגאולה העתידית, את הרגע שבו החושך הופך לאור, אור המגרש את החושך. ניסי הלילה של יציאת מצריים הם אור גדול. לעיני בשר ודם צריכים בנ"י לצאת בעיצומו של היום, אבל אור הגאולה מתחיל כבר בלילה, ומוציא אותם מאפילה לאור גדול. מי שידע כיצד לנהוג גם בלילה המבלבל הזה שאור וחושך משמשים בו בעירבוביה, יוכל להיגאל.

(בא תשפ"א