מי צריך מפלגות מגזר 'סרוגות'?

הגשת הרשימות, ובכלל זה, איחוד הרשימות, נסגרה ביום חמישי בחצות. כשהגיליון הזה בידכם, כולנו הרבה יותר חכמים בנושא הזה, של החיבורים בין המפלגות, מכפי שהייתי כשהטור נכתב, יום שלישי. אז אם פידחתי, נא לא לדון אותי לכף חובה על זה …

מוקדם להספיד

"זהו, ביבי גמר. הולך הביתה. בטוח", כך חשים ואף מתבטאים לא מעט מאנשי התקשורת, שלא לדבר על פוליטיקאים במה שנקרא מחנה שמאל-מרכז. אז חברים, לענ"ד, גם אם יש סיבות טובות לכאורה כדי שהדבר הזה יקרה (המחדלים בטיפול בקורונה, תרומתו הגדולה לקרע בעם, העניינים המשפטיים) כאן ועכשיו (לצד כמובן המון דברים טובים שהוא עשה), זה ממש ממש לא בטוח שזה מה שהולך לקרות. מה כבר לא פורסם שאמור היה לכאורה להפיל את נתניהו לקרשים? הכל. כמה הפגנות, פוסטים, ציוצים בטוויטר, התגייסות של אנשי מדיה מובילים להבאיש ריחו, ובכל זאת, חרף כל המתקפות עליו מכל כיוון אפשרי, הבן אדם – ביבי נתניהו- עומד יפה בכל הסקרים, עם 30 פלוס מנדטים, הרבה יותר מאלה שאחריו. וזה עוד לפני שהוא העלה הילוך במערכת הבחירות, והחל לשתות בקשיות מאחרים, דבר שהוא הוכיח כבר הרבה פעמים שאין טוב ממנו. אז לא נראה לי שזה יהיה הימור מסוכן להעריך, שאלה שהספידו את נתניהו כראש הממשלה הבא, יצטרכו לאכול את הכובע ולחכות לימים טובים יותר, מבחינתם. נכון, מפת הגושים מראה שלימין יש 70, אך סער, כחלק מהגוש, הודיע כי לא יישב עם נתניהו וכך כמובן גם ליברמן, אבל מול האפשרות של בחירות חמישיות- לך תדע. כבר למדנו שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. כך שהאופציה של ממשלת ליכוד-חרדים-ימינה-סמוטריץ' נראית היום לא פחות סבירה מכל אופציה אחרת. אז מי אמר שהקב"ה לא עובד אצל ביבי?

כיפה סרוגה

פעם, וזה היה מזמן, ראית ברחוב בן אדם עם כיפה סרוגה (ובד"כ עוטה שפם ונעול בסנדלים תנ"כיים), בסבירות רבה יכולת להעריך שהוא ממצביעי המפד"ל של אז. היום? לפחות ביחס לרוב רובו של המגזר הזה, אל תנסה אפילו לנחש. הרגשת המחויבות ההצבעתית הסקטוריאלית במגזר הזה, עברה, חלפה לה. סוציולוגים ימנו בוודאי מספר סיבות לכך: סור מרע- אנחנו כפרטים משולבים בכל תחומי החיים אז למה חייבים מפלגה מגזרית, מפלגות המגזר בעבר הקרוב לא הוכיחו יכולת פעולה מרשימה (ראו דוגמת הכשלונות כמעט בכל דבר הקשור לענייני דת-מדינה שהקו החרדי שולט בהם) אלא בעיקר מצטיירות כמי שהתעסקו בענייני כבוד וג'ובים למקורבים, נמאס כבר מהפילוגים ומהמריבות הפנימיות הבלתי פוסקות במפלגות המגזר, נמאס מכך שהפוליטקאים שם עוברים לדום לכל קריאה של רבנים קיצוניים, נמאס כבר מכך שמפלגות המגזר שמות דגש בעיקר על ענייני הימין האידיאולוגי אך מה לעשות, יש במגזר גם לא מעטים שנושאי חברה, רווחה וחינוך חשובים בעיניהם לא פחות, ובצד של עשה טוב- כל מפלגה 'נורמלית' גם אם היא אינה דתית בהגדרה תדאג גם לצרכים הייחודיים שלנו אם רק נהיה חלק ממנה וכמו כן לזהות יהודית, נכון, לא כפי שחרדים וחרד"לים רואים אותה. יותר זהות יהודית-ישראלית. להרגשתי, רבים במגזר יוכלו לחיות עם זה טוב. אז למי יצביעו? זה יכול להיות לליכוד (שם לא פחות ח"כים דתיים משבמפלגת המגזר), 'תקווה חדשה' של גדעון סער (שלענ"ד כדי שלזכות ביותר קולות 'סרוגים' צפים – ובעיקר מהרשימה של בנט המתחרה מולה חזק על הקהל הזה- היתה צריכה לשלב במקום ריאלי 'סרוג/ה' מוכר מהמיינסטרים), בטח נכון ביחס ל'ימינה' שבשכל רב צרפה השבוע את אלון דוידי משדרות במקום טוב ברשימה, ובתקווה שזה נכון גם ביחס ל'יש עתיד'. הסיבות האלה הן לענ"ד גורמות לכך, שעפ"י הסקרים גם של השבוע, החולף, הרשימה של סמוטריץ' עדיין גבולית מאוד מול אחוז החסימה ברוב הסקרים. חיבור שלה עם הבית היהודי, ובטח ובטח גם עם בן גביר, יעשה את העבודה. יותר מסביר, שהאיחוד הזה נחתם לקראת סוף השבוע, לפחות בין האיחוד הלאומי לבית היהודי, וטוב שכך, שכן חרף מה שנכתב בריישא של הקטע הזה, יש רבים במגזר המאמינים שצריך, ממש צריך, מפלגה מגזרית דתית-לאומית. ואם רק כולם יזכרו את מה שאמר הרב קוק על ריבוי המפלגות, שאין אחת שאין בה טוב, דיינו.

מתקשה להבין

בימינו שמספר גדול של חברי כנסת עוברים/עורקים ממפלגה למפלגה, אבל את החובות מותירים לאלה שנשארו שם, הייתי גם קובע בחוק ש-5% משכרו של כל חבר כנסת יוקפאו בחשבון מיוחד כערבון לכך (עד פיזור הכנסת) שלא יערוק ממפלגתו ויותיר את החובות לאחרים. ואפרופו זה. מישהו יכול להסביר לי את חובת הצינון על רמטכ"ל או אישי ציבור בכירים טרם כניסתם לפוליטיקה, בעוד ראשי ערים וסגניהם יכולים פשוט לעבור את הכביש מהמישור המקומי למישור הלאומי, לרשימה לכנסת, בלי שום חובת צינון? למה הם, שנבחרו ע"י הציבור לחמש שנים, פטורים מצינון, ואחרים לא? וכמו כן, למה שראשי מפלגות וחברי הכנסת שלהן לא יישאו לפחות בחלק מחובות שצברו המפלגות במהלך קמפיין בחירות? הרי בזכות הכסף הזה הם נכנסו לכנסת, והשתכרו בה לא רע, לא? משהו. 5% משכרם. למה שהספקים והמדינה ישאו בנזק?

שותפים או בעלי בית?

הכל, דומני, כבר נכתב על השתתפות אלפי חרדים בהלוויות השבוע בירושלים, תוך צפצוף אחד ארוך על הנחיות הקורונה. חרדים, לא (כל החרדים), מיעוט, אלמלא הקורונה היו מגיעים רבבות, לא 'רק' רבבה,  למה בלפור כן ולוויה של גדול הדור לא, ועוד כהנה. הכל נאמר ונכתב. את ההשלכות של הלוויות האלה ירגישו בתי החולים בירושלים בעוד שבועיים, זמן קינון הנגיף עד שמתפרץ. לא הייתי רוצה להיות אח או רופא בחדר מיון שם, שעה שחברה' כאלה יגיעו להתאשפז. לא בטוח שהייתי מחזיק את עצמי מלשאול אותם: הייתם בהלוויה? חכו קצת. קדימות בטיפול למי ששמר על ההנחיות. בעיניים שלי, דבר אחד בטוח. ההתקרבות שנראתה ביחסי החברה הישראלית הכללית עם החרדים עד לקורונה, נסוגה אחור.

גם במישור הפוליטי, יש רגליים לסברה שציבור חילוני שמאס לראות כיצד נתניהו מקבל החלטות תוך התחשבות טוטלית ברצון/הנחיות של הפוליטיקאים החרדים, יבוא עמו חשבון ביום הבחירות ולו בגלל זה. אלא, שגם אם יש רבים הרוצים לראות את החרדים מחוץ לקואליציה (ולמי ששכח, כבר היו דברים מעולם), הסיכוי לכך אינו גבוה. השאלה היא האם יילכו המפלגות החרדיות לא עם נתניהו, ועד כמה 'יסכים' אותו אחד (בנט? סער?)  להיענות לתביעותיהם.

יאיר לפיד, נכון לעכשיו מי שמפלגתו היא השנייה בגודלה אחרי הליכוד, נמנע בדביקות זה חודשים מלתקוף את החרדים. הוא מבין שהוא עשוי להיות נזקק להם במלאכת המרכבה, אם תיפול לידו. מן הסתם הוא גם לא מתרשם מדי מהלאו המוחלט שהם אומרים כיום כלפי שיתוף פעולה עתידי עימו. גדעון סער, הנחשב מקורב מאוד לחרדים, שומר בינתיים על שתיקה, ממעט להתראיין. בנט, ש'חטף' בסקרים מאז סער הודיע על התמודדותו, תוקף את סער בכל הזדמנות ("אפוא הוא היה בשנת הקורונה? הסתובב בחדרים והקים מפלגה? אני הייתי בשטח, עם עסקים שנסגרו"), ובנושא החרדים שחרר השבוע: "שותפים; לא בעלי הבית.  נתניהו הפך את הפוליטיקאים החרדים משותפים לבעלי הבית של המדינה.  ‏בממשלה שנרכיב אהפוך את זה חזרה.  ‏הממשלה שכפופה לכלל האזרחים תהיה בעלת הבית,  ‏והחרדים יוכלו להיות שותפים. איננו מאמינים בשנאת החרדים של לפיד ולא בכניעה לחרדים של נתניהו" . מלים יפות, אבל המבחן שלו יהיה כאשר- אם- בנט יהיה חייב את האצבעות שלהם, ויקבל את רשימת הדרישות בענייני דת-מדינה. חוק גיוס, גיור, שבת, כשרות ממלכתית בלבד וכדומה. לא הייתי רוצה להיות בנעליו.

לא שמח לאידם

קראתי לא מעט פוסטים צוהלים על פרישתם של בוגי יעלון, הגברת עמר ינקלביץ'. בהמשך הודיע גם איציק שמולי על פרישה מהחיים הפוליטיים ולא מן הנמנע שעד חמישי בערב עשו כן גם אחרים. לא שהייתי מצביע למפלגה שהם חברים בה, אבל בהכירי כמה וכמה חברי כנסת אחרים, הייתי דווקא שמח אם שניים אלה, ודומים להם, היו נשארים בעמדת השפעה במערכת הפוליטית.

הרמה להנחתה

בתי הדין הרבניים, מאופי הפעילות המתבצעת בהם, הם לא המקום הכי נעים להיות בו. החלק הארי של הפעילות בהם היא סביב גירושין. לא כייף גדול. ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, המקום ובעיקר עובדיו, אמורים להיות מאירי פנים לאלה שנסיבות החיים גלגלו אותם לשם. האם זה המצב? מחקר שערך אריאל פינקלשטיין, דוקטורנט בבר אילן, מתמחה בתחום דת-מדינה, עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה, ואשר התפרסם בימים אלה, מביא תמונה מורכבת. פינקלשטיין בדק תלונות מהציבור לנציבות התלונות בין השנים 2008-2019. להלן עיקרי ממצאיו: 33% מהתלונות על בתי הדין הרבניים נמצאו מוצדקות לעומת רק 16% מהתלונות על המקבילה האזרחית, בתי הדין למשפחה. מרבית התלונות הן על הפגיעה בזכויות הצדדים תוך כדי ההליכים המשפטיים, אי שמירה על זכויותיהם, התבטאויות לא ראויות של דיינים כלפי הנידונים או באי כוחם, החלטות הניתנות במעמד צד אחד, מעורבות של מאעכרים ועסקנים המבקשים להשפיע על הדיינים, ושימו לב- מעורבות של דיינים מכהנים, תוך ניגוד עניינים ואינטרסים אישיים, על הדיינים המעורבים בתיק. בחלק מהמקרים, מציין פינקלשטיין, מדובר במעורבות לא חוקית לכאורה של דיינים בכירים בבית הדין הגדול אפילו ראשי הרכבים. פינקלשטיין טוען כי הגורמים הממונים נוקטים ביד רכה, כמעט לא עושים כלום, כלפיי מי שצריך לפעול נגדו. הוא גם מצביע על כך שנשיא ביה"ד הרבני הגדול לא חייב להיות בעל הסמכה לדיינות (כידוע, הרבנים הראשיים לישראל מתחלפים ביניהם במחצית הקדנציה – לאחר 5 שנים- בין נשיא ביה"ד הגדול לבין נשיא מועצת הרבנות הראשית). הוא גם טוען כי כהונת הרב הראשי לישראל כנשיא ביה"ד הרבני פוגעת אנושות במערכת וכי הדבר גורם לקשר הדוק בין מפלגות לנשיא ביה"ד ולאינטרסים מפלגתיים בביה"ד. להלן כמה מהמלצותיו (לטעמי, ראוי שמפלגות רציניות יאמצו לפחות חלק מהמלצותיו): הפרדה מוחלטת בין דיינות לרבנות, הן במישור הארצי והן במקומי. נשיא ביה"ד הרבני הגדול ימונה בשיטת ה'סניוריטי' מתוך אחד המכהנים כדיין בו. כך, גם רב עיר לא יכהן כדיין. ובכלל, להכפיף את מערכת בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים (כפי שהיה בעבר), על כל המשתמע מכך. ובכל זאת, חצי כוס מלאה: חרף זה שהתקנים במערכת בתי הדין הרבניים לא גדלה כמעט בעשור האמור, זמן הטיפול בתיקי גירושין הצטמצם מאוד. 43% מתיקי הגירושין בבתי הדין הרבניים הסתיימו בתוך חודש ו-49% מהתיקים בתוך חצי שנה, לעומת 22% ו-35% בהתאמה לפני עשור. יש תקווה.

"אור לגויים"?

עפ"י ארגון "שקיפות בינלאומית" (TI)  שבדק את מדד תפישת השחיתות העולמי לשנת 2020(CPI)  ישראל מדורגת במקום ה-35 עם הציון 60 מתוך 100 במדד השחיתות העולמי. ישראל נמצאת 9 מקומות בלבד מעל "הקו האדום" של המדינות המושחתות. המדד הזה נחשב לכלי הנפוץ בעולם בהערכת תפישת היקפי השחיתות במגזר הציבורי בקרב 180 מדינות ברחבי העולם. בשנה הספציפית הזו ניתן דגש מיוחד על הקושי בהתמודדותן של ממשלות עם מגפת הקורונה. המדד הראה כי חוסר שקיפות בפעילות הממשלה גרר חוסר אמון והיעדר שיתוף פעולה הנדרש מן הציבור בהתמודדות עם משבר הקורונה.  הציון שבו "זכתה" ישראל במדד 2020, 60 נקודות בלבד, נחשב לציון "מספיק", הנמצא במרחק של תשעה מקומות בלבד מהציון 50 שנחשב "בלתי מספיק" ומהווה את "הקו האדום"; המדינות שקיבלו פחות מציון זה על פי המדד – נתפשות כמושחתות. "ממלכת כהנים וגוי קדוש". מישהו זוכר? ראיתם כותרת ראשית בעניין?

'עד מאה ועשרים'

ארגון רבני צהר פתח מוקד – 'עד מאה ועשרים' – של ייעוץ הלכתי-אתי לשאלות של חולים 'הנוטים למות' ובני משפחותיהם. כמובן, מגפת הקורונה שהביאה עמה עלייה במספר החולים קשה ותמותה עודפת, השפיעה רבות על הקמת המיזם. דוגמא לשאלות: האם להמשיך החייאה בכל מחיר? האם להפסיק הזנה? האם להמשיך טיפול שאין לו אופק? מה עושים במקרה של חולה שמבקש להפסיק טיפול? אלו רק חלק מההחלטות הקשות העולות לדיון במקרים מעין אלה.

לרשות המוקד יעמדו רבנים ועובדות סוציאליות שהוכשרו למתן תמיכה וסיוע הן בצד ההלכתי והאתי והן בצד הרגשי, כאשר המוקד יתאם את הגעתם לשטח למפגש עם המשפחות, תוך שיתוף פעולה הדוק עם בתי החולים והמרכזים הרפואיים, דבר שעד היום לא היה קיים בתחום. הרב יובל שרלו, הוא האחראי מטעם צהר על הפרויקט החדש.

(יתרו תשפ"א)