הכל שווים בפני החוק

התורה מחייבת אותנו לתת לנושאי תפקידים בעם ישראל את מלוא הכבוד, לא רק לממלאי תפקידים רוחניים אלא גם לתפקידים שלטוניים. על המלך נאמר [קידושין לב ב]: "שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך". וכך נאמר על הכהן הגדול [יומא יח א]: "הכהן הגדול מאחיו – גדלהו משל אחיו". חובת הכבוד שאנו חייבים היא גם לרבו של האדם וכן להוריו, כמו שכתב הרמב"ם: "כשם שאדם מצווה בכבוד אביו ויראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יתר מאביו – שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא" [הל' תלמוד תורה פ"ה א], "ולא רבו בלבד אלא "כל תלמיד חכם מִצְוָה להדרו ואעפ"י שאינו רבו" [שם פ"ו ה"א]. והנה הציווי להוקיר את ההורים נאמר בתורה באופן ישיר: "איש אמו ואביו תראו", מצד עצמם מפני היותם הורים. משא"כ מורא הרב נאמר בתורה בעקיפין: "את ה' אלקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים" [פסחים כב ב] ללמדנו שחובת הוקרת התלמיד חכם היא לא מצד עצמו, מפני אישיותו הפרטית, אלא בגלל היותו מייצג את תורת ריבון העולמים עלי אדמות, וכך משמע מדברי הרמב"ם [שם]: "עוון גדול לבזות את החכמים או לשנאתן – לא חרבה ירושלים עד שביזו בה תלמידי חכמים… וכן זה שאמרה תורה: 'אם בחקותי תמאסו' – מלמדי חקותי תמאסו. וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה".

על אף הכבוד הראוי לחכמי העם ומנהיגיו, עלינו לדעת שכולם שווים בפני החוק ואין לאחד מהם חסינות משפטית על חטאיו, ויתרה מזו כאשר המנהיג הוא עבריין הריהו כורת את הענף שהוא יושב עליו, והופך להיות כאחד האדם, כמו שפסק הרמב"ם: "חכם זקן בחכמה וכן נשיא או אב בית דין שסרח, אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחבריו – אבל כשחטא שאר חטאות, מלקין אותו בצנעה ואומרים לו: הכבד ושב בביתך" [שם פ"ז ה"א].

"נפש כי תחטא" היא הכותרת הפותחת את רשימת החוטאים שבסוף פרשתנו, ולכאורה הפתיחה הזו היא כוללת כבר את כל החוטאים, ואם כך מה ראתה התורה אחר זאת להמשיך ולפרט חוטאים מסוימים? ראשון החוטאים הוא: "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם" והכוונה היא לכהן הגדול. מה המיוחד בחטאו וכפרתו של הכהן הגדול שהוא נכתב במיוחד? התשובה מצויה בכתוב: "לאשמת העם", שחטאו של הכהן הגדול אינו חטא פרטי אלא קשור לעם כולו, כמו שהביא רש"י מהאגדה: "כשכהן גדול חוטא אשמת העם הוא זה, שהן תלויים בו לכפר עליהם, להתפלל בעדם, (וכשחטא) נעשה מקולל", וכוונתו שלחטאו של הכהן הגדול יש השלכה על מצב העם כולו. והרמב"ן הוסיף שמכהן המשיח נדרש יותר, והוא מדייק זאת ממה שעל שאר החוטאים נאמר: "וכפר עליו ונסלח לו", ואילו אצל הכהן המשיח אין התורה מזכירה לא את הכפרה ולא את הסליחה, ומזה לומד הרמב"ן: "אולי לרוב מעלתו (של הכהן הגדול) לא יתכפר ונסלח לו לגמרי (בקרבן בלבד) עד שיתפלל ויתחנן לאלקיו כי מלאך ה' צבאות הוא, וצריך להיותו נקי וטהר ידיים".

אחרי הכהן המשיח, ברשימת החוטאים, כותבת התורה: "ואם כל עדת ישראל ישגו", שהכוונה היא לסנהדרין גדולה, כמו שמובא במסכת הוריות [ה א]: "אין חייבים אלא על הוראת בית דין הגדול בלבד" כי גם כאן חטאם אינו פרטי, כי בטעותם הורו להתיר אחד מאיסורי הכרת שבתורה ואמרו עליו שהוא מותר, והציבור עשה על פיהם, והתקלה של טעותם היא של העם כולו, ולכן הם נקראים "כל עדת ישראל", מפני שהם "עיני הקהל, והראויים לראות בעד אחרים לא הטיבו לראות בעד עצמם" [ספורנו]. השלישי שברשימה הוא: "אשר נשיא יחטא" ופירשו בגמרא [הוריות י א]: "איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: 'מכל מצות ה' אלקיו' – שאין על גביו אלא ה' אלקיו". וכתב על כך הרמב"ן: "לומר כי אע"פ שהוא המלך, האדון שאין עליו מורא בשר ודם, יש לו לירא מה' אלוקיו כי הוא אדוני האדונים – כלומר שישים אל לבו כי יש עליו עליון שהוא אלוקיו אשר בידו נפשו וממלכתו".

מהרשימה הזו של החוטאים אנו למדים שכולם שווים בפני החוק, ואפילו בחירי האומה וחכמיה אינם חסינים וצריכים לתן דין וחשבון על מעשיהם, וגם הם ככל העם זקוקים לסליחה ולכפרה.

(ויקרא תשפ"א)