הרב ד"ר משה רט (מכון ידעיה)
הקרבת קורבנות היא חלק בסיסי מהתפיסה הדתית. מעניין שכבר בתרבויות הקדומות ביותר, בכל רחבי העולם, נהגו להקריב קורבנות לאלים. הדבר מעיד על כך שלא מדובר על רעיון מוזר ותמוה, אלא על משהו שמושרש היטב בנפש האדם. ואכן, התורה מספרת לנו שכבר קין והבל הביאו קורבנות מעצמם, מבלי שנצטוו על כך. האדם בעל ההכרה הדתית מבין מעצמו שהדרך הראויה לעבוד את האל היא באמצעות קורבן.
התפיסה הזו נראית לנו זרה היום, לא רק משום שהתרחקנו ממציאות של שחיטת בהמות (אנחנו קונים את הבשר שלנו טרי או קפוא וארוז), אלא משום שאנשים היום כבר לא מוכנים להקריב. בחברות הקדומות, שנאבקו על קיומן, היה ברור שכדי לקבל משהו אחד – צריך לוותר על משהו אחר. אם רוצים הצלחה ביבולים או עצירת מגיפות, צריך לשלם על כך בקורבן. אנחנו לעומת זאת התרגלנו למציאות של שפע, בה נראה לנו שמגיע לנו לקבל הכל בלי לוותר על כלום. אנחנו רוצים גם פרנסה וגם בריאות, גם עושר וגם אושר, גם גשמיות וגם רוחניות, גם הצלחה לפרט וגם לכלל. ואנחנו לא מוכנים להקריב שום דבר משמעותי בשביל זה.
תארו לעצמכם למשל שהיה אפשר לרפא את הסרטן, או להציל את האקלים העולמי, אבל המחיר היה הקרבת מספר מסוים של בני אדם מדי שנה, או אפילו משהו פשוט יותר, כמו מגבלות שונות על הצריכה או על חופש הפרט, ומניעת דברים שהתרגלנו אליהם. נראה שרבים היו מסרבים לשמוע על כך. שייפתרו את הבעיות בלי זה, מה קרה שאני אשלם?!
אפשר לומר שנעשינו מפונקים והתרגלנו לחשוב באמת שאפשר לעשות כל מה שרוצים ועדיין לקבל כל מה שרוצים. מצד שני, אולי יש כאן שינוי לא רק בציפיות שלנו מהעולם, אלא בהנהגה האלוקית עצמה: אולי באמת העולם יכול לעבור מהנהגה של דין, שבה לכל דבר יש מחיר, להנהגה של חסד שבה שפע זורם בחינם ורק צריך לקבל אותו. הרי הקב"ה עצמו לא זקוק לקורבנות שלנו.
למרות כל זאת, גם היום יש מקום לקורבנות שונים, גם אם הללו מתבטאים בוויתורים אישיים על דברים שאנו חושקים בהם, ובנכונות לשלם מחיר על אמונתנו. הדברים הללו מחשלים את הנפש ויכולים לרומם את האדם.
(ויקרא תשפ"א)
