האם זוגיות חוצת מגזרים יכולה להחזיק מעמד לאורך שנים? לכבוד ט"ו באב דיברנו עם משפחות מעורבות – בהן אחד מבני הזוג דתי והשני חילוני, שלמרות הפערים וההתלבטויות הקימו משפחות עם ד.נ.א מיוחד, בזכות האהבה
על כל הפשעים תכסה אהבה, אומר לנו שלמה המלך במשלי, ואמנם נראה שכשיש אהבה קל יותר לגשר, בין היתר, גם על פערים בסולם הערכים ותפישות העולם.
במדינה מפולגת ומקוטבת כמו שלנו להתעלם מהפערים ולחתור אל האהבה זו יכולת שאינה מובנת מאליה. לכבוד ט"ו באב, רצינו לבדוק – האם האהבה יכולה לנצח את המחלוקות, וכאשר מדובר בבני זוג מעורבים – כיצד אפשר לנהל זוגיות שלמה, מאפשרת ומכבדת כשלבני הזוג סולם ערכים שונה והם משתייכים למגזרים שונים?
רחלי אנקרי בכלל לא תכננה לצאת עם בחור חילוני, אבל איך שהוא זה קרה בכל זאת. היא מתארת בסיפורה מסלול מפותל ומלא קשיים שסופו טוב – הקמת בית בישראל: "מי שהכירה ביני ובין ידידיה הייתה אחותו, שלמדה שנתיים מעליי באולפנא. הוא למד תיאטרון ומחול בתל אביב ואני בדיוק עברתי מירושלים למרכז. אני דווקא מאד לא רציתי להיכנס לקשר הזה; אני הייתי דתיה והוא היה חילוני, הוא לא רצה בת זוג דתיה ואני ממש לא רציתי בן זוג חילוני, תמיד אמרתי שזה לא משהו שאני רוצה להיכנס אליו".
בסוף הם יצאו והקשר התחזק, הם עברו לא מעט פרידות בגלל פערי הדת ביניהם, אך לבסוף התארסו. אבל, גם בתקופת האירוסין צפו הקשיים: "הייתה לנו תקופה נוראית. הנושא הדתי עוד פעם עלה והיו בינינו מאבקי כח", רחלי נזכרת. "מצד אחד לא העזנו לבטל את האירוסין, כי ידענו שאם אנחנו מבטלים – זה נגמר, ומצד שני הוא פתאום אמר דברים כמו – "אני לא מוכן לשמור נידה", "אני לא רוצה לשמור נגיעה". ואני לא הבנתי; דיברנו על זה כבר, כבר הגענו להסכמות בעניינים האלה".
בשלב זה רחלי הבינה שהם צריכים עזרה. "לא ידעתי איך מתחתנים, איך עושים את הדבר הזה, רק ידעתי שאני חייבת ליווי, וגיסתי המליצה לי על מרכז 'הכל יחסים' של יעל וארי לב אור, נרשמתי לשם וידידיה נרשם בעקבותיי, והם ליוו אותנו לפני החתונה. בזכותם אנחנו נשואים; הם לימדו אותנו לעבוד על הפערים, והבנו שזה בכלל לא קשור להתאמה אלא לתקשורת וליכולת לגשר על פערים".
במקביל, רחלי מתארת שהם התייעצו עם רבנים, שדווקא היו בעד הזיווג: "שאלנו את הרב אייל ורד איך עושים את זה. הוא אמר לנו: 'היהדות לא מכירה מה זה חילוני ודתיה, יש יהודים ולא יהודים. אני אומר לכם שה' מאד אוהב שלום בית ויש פה חיבור חזק, לא הייתי מפיל את זה על זה. אתם יודעים מה הגבולות האדומים, ומה ממש אסור, ובין לבין תשמרו על עצמכם, תשמרו על שלום הבית שלכם ותזכרו ששלום בית זה הדבר הכי גבוה'.
"התייעצתי גם עם הרב ישראל אביחי שהוא ראש ישיבת המקובלים, שאמר: 'אני חושב שהוא הזיווג שלך ואני חושב שאת תעשי מה שאת צריכה לעשות, ואל תגידי לו מילה אף פעם. אל תגידי לו- 'תעשה ככה ותעשה ככה'. אם את רוצה לעשות משהו תעשי, אבל אל תתערבי לו, זה שלו'. שאלתי – 'ואם הוא ירצה לנסוע בשבת?', אז הרב אמר 'שייסע בשבת'. הוספתי – 'אבל מה עם הילדים?', והוא אמר לי- 'את תראי שכשאת תהיי בשלך הוא יאפשר לך להיות מי שאת, הוא לא יעשה לך בכוונה, תני לו את המרחב שלו'.
"אחרי כל השיחות, לקחתי על עצמי לא להגיד לו שום דבר, ועם השנים זה בעצם ריפא לו את המקום של הדת. הוא גדל במסגרות מאד נוקשות, הוא נפש חופשיה, והיה ברור שהוא ימרוד בכל ה'צריך' הזה. וכשנולדו הילדים, זה החזיר אותו לנקודת הבחירה להבין מה אני רוצה".
שאלתי את הרב- 'ואם הוא ירצה לנסוע בשבת?', אז הרב ענה- 'שייסע בשבת'. הוספתי – 'אבל מה עם הילדים?', והוא אמר- 'כשאת תהיי בשלך הוא יאפשר לך להיות מי שאת'
'היום הוא יותר דוס ממני'
עם השנים הפערים הדתיים בין רחלי וידידה הלכו והצטמצמו, הוא התקרב אל הדת, היא הקפידה על דברים מסוימים קצת פחות, וביחד הם מצאו את הדרך שלהם לבנות את ביתם.
רחלי: "בשלוש השנים האחרונות ידידיה יותר 'מפלרטט' עם הדת; הוא חזר לשמור שבת ולהניח תפילין, ואני לא עסוקה בזה ולא אומרת לו מילה. גם אני באיזשהו מקום הורדתי את הסטנדרטים, כי הבנתי שהסטנדרט הכי גדול זה שלום בית, ולו ירדה ההתנגדות לחוקים של הדת ובאיזשהו מקום הוא יותר נפתח להבין את המהות של זה, והיום הוא קצת יותר דוס ממני. עברנו עם זה כל מיני דברים, וזה פלא גדול".
אז איך באמת אפשר לגשר על כאלה פערים מהותיים?
"כמו שעושים זוג של הייטקיסט ואומנית, פער זה פער. השאלה היא אם יש לך יכולת לתקשורת ויכולת להיות בקבלה שהאדם מולך לא חייב לך כלום, הוא לא עובד אצלך, הוא לא חייב ליישר קו עם הערכים שלך. אתה יכול להגיד מה אתה יכול ומה אתה לא יכול. אני יכולה להגיד 'אני לא יכולה לנסוע איתך בשבת'. אני לא נכנסת איתך למה מותר או מה אסור כי עולם הערכים שלנו שונה, זה לא קשור אליך, חשוב שבן הזוג יבין שאני לא עושה לו דווקא", היא משיבה.
הרב אמר לי- 'היהדות לא מכירה מה זה חילוני ודתיה, יש יהודים ולא יהודים. אני אומר לכם שה' מאד אוהב שלום בית ויש פה חיבור חזק
הרבה במשותף – חוץ מהדת
תמיר יגאל התחתן עם דליה לפני כמעט שלושים שנה. הוא חילוני, היא דתייה, וביחד הם בנו את ביתם בישוב אשחר שבגליל. תמיר מתאר שמתחילת הקשר נושא הדת היה על השולחן: "הכרנו בצבא, בחיל האוויר", הוא נזכר. "איך שהכרנו כבר התחלנו בויכוחים על נושא הדת, זה לא משהו שהתקדמנו ורק אחר כך ראינו את הבעיה איתו, אלא מההתחלה זה היה בעניינים, שהיא דתיה והיא מאמינה ואני לא, ומה זה אומר, ויש א-לוהים או אין א-לוהים. אחרי שהתווכחנו בעצם הבנו שכל אחד חזק באמונתו ואין טעם לנסות לשכנע אחד את השני. וחוץ מזה שכל אחד מאמין במשהו אחר בקטע הדתי, ראינו שיש לנו הרבה במשותף, והחלטנו שבגלל שיש הרבה דברים משותפים שמאפשרים לחיות ביחד – אפשר להתקדם הלאה".
איך המשפחות שלכם קיבלו אתכם?
תמיר: "ההורים שלי קצת הרימו גבה, ואמרו שלא כדאי לי להסתבך עם הדברים האלה. מהצד שלה לא הרגשתי שלא מקבלים אותי או משהו כזה, אם היה משהו אולי – אז דיברו רק איתה".
תמיר ודליה יצאו במשך 3 שנים עד שהתחתנו. כשהחליטו להתחתן הם רצו לקבל את ההחלטות מראש, לדוגמא – מה עושים עם חינוך הילדים? בנושא זה בני הזוג החליטו שהם יישלחו את ילדיהם לחינוך הדתי עד לגיל שבו הם יוכלו לבחור את הדרך שלהם. "כמובן שלא ידענו להגדיר מתי זה יקרה", תמיר מסביר, "אבל ידענו שמבחינתנו ברגע שהם יהיו בשלים, הם יוכלו לעשות מה שהם רוצים, אבל לפחות בהתחלה החלטנו שהם יקבלו את החינוך הדתי כדי שהם ידעו מה צריך לעשות".
בעצם זה ויתור בעיקר מצידך על הדרך החילונית שלך.
תמיר: "אני לא רואה זאת כך. אני לא רואה דבר פסול בלהיות דתי, זה רק עניין של אמונה. אני ודליה מאד דומים בהשקפת העולם שלנו ברוב הדברים, שנינו חושבים שחשוב שקודם כל הם יהיו בני אדם והדת זה השלב הבא. אם הילדים שלי יהיו דתיים אני אקבל אותם ואוהב אותם אבל הכי חשוב לי שהם יהיו בני אדם, וכך גם אם הם יהיו חילונים".
לבני הזוג חמישה ילדים. השניים הגדולים שכבר יצאו מהבית, החליטו – הבכורה דתייה והשני ככל הנראה בחר להיות חילוני. יתר הילדים צעירים מכדי להגדיר סופית את השקפת עולמם.
מה עזר לכם לבנות זוגיות טובה?
"זה לא קשור דווקא ליחסי דתיים חילוניים, אלא בכלל להקשיב לצד השני, ולא חייבים על כל דבר להסכים. להבין שהצד השני רואה את הדברים בצורה אחת ואני רואה את הדברים בצורה אחרת, ואין נכון או לא נכון. ואם צריכים לקבל החלטה שמשפיעה על כולם – אסור להכריח, וברגע שאתה מסביר את הצד שלך אז גם הצד השני יידע לקבל את ההחלטה בצורה שתתאים גם למי שצריך לוותר על עמדתו", עונה תמיר.
"ידענו שמבחינתנו ברגע שהם יהיו בשלים, הם יוכלו לעשות מה שהם רוצים, אבל לפחות בהתחלה החלטנו שהם יקבלו את החינוך הדתי כדי שהם ידעו מה צריך לעשות"
מדברים בקול אחד
אלינור (שם בדוי) היא אשה חילונית היום, אבל הבית ממנו היא באה מעורב – אמא שלה דתייה ואבא שלה חילוני. עם זאת, החינוך בביתה היה תמיד דתי. ובכלל, כשהוריה הכירו שניהם היו חילונים, אבל בשלב מוקדם מאד של הנישואין אמא שלה התחילה לחזור בתשובה. היא מספרת: "גדלתי בבית דתי עם אבא חילוני. אמא שלי חוזרת בתשובה ואבא שלי חוזר בשאלה. החזרה בתשובה של אמא שלי קרתה בהדרגה. בשנים הראשונות של הזוגיות שלהם היא נעזרה בכמה רבנים וקיבלה כל מיני פסיקות שנויות במחלוקת, למשל, היא הייתה נוסעת איתו בשבת לים באישור של כל מיני רבנים".
למרות שאביה של אלינור המשיך באורח חייו החילוני, הוא קיבל את דעתה של אשתו בעניין צביון הבית שהיה דתי לחלוטין והקפיד על כך ביחד עם אשתו, כפי שאלינור נזכרת: "בגיל הנעורים כשהייתי מנסה להתמרד והייתי מנסה למשוך את אבא שלי לצד שלי זה אף פעם לא עזר, היה להם קול אחד, תמיד. הייתי אומרת לו: 'אבא, למה אתה יכול ללכת לים מעורב ואני לא? זה לא בסדר'. אז הוא היה עונה לי: 'זה החינוך שאת מקבלת, זה מה שאני ואמא שלך החלטנו, כשאת תגדלי את תבחרי בעצמך'".
'הקול האחד' שהוריה של אלינור דיברו בו, לדבריה, ממשיך גם היום – בן הזוג של אלינור אינו יהודי, ולמרות שהעובדה שבתו בחרה לחיות בזוגיות עם אדם לא יהודי לא מטרידה את אביה באופן אישי, הוא העיר לה על כך מכיוון שזה מצער מאוד את אשתו, בעוד שאמה לא אמרה לה מילה על כך.
'למדנו לבחור'
אלינור ואחיה הם שבעה ילדים, ארבעה מתוכם חילוניים ושלושה דתיים, תמונת מראה לחינוך שקיבלו מהוריהם: "שניהם לימדו אותנו לבחור. כל מה שתפסנו מההורים זה לקבל את הבחירות שלנו בעצמנו. הם לימדו אותנו להיות אנשים עצמאיים שחושבים באופן עצמאי, בוחנים את המציאות ומקבלים החלטה בעצמם ולא על סמך מה שלימדו אותם, לא בבית ספר ולא בבית ולא על פי נורמות חברתיות כאלה ואחרות". והיא מוסיפה: "היום אנחנו רבים על מעטים, אז אנחנו משתדלים לפרגן לאמא שלי שלא תרגיש ששולחן השבת נעלם לה לחלוטין, אז לפעמים אני אומרת דבר תורה…".
נישואים מעורבים נראים לך אפשריים?
אלינור: "אני לא הייתי עושה את זה. אני גולשת הרבה בפורומים של דתל"שים ויש הרבה דתל"שים שממש בעד נישואים מעורבים, מעודדים את זה ואפילו מחפשים את זה. אני לא בעד, איך שראיתי את זה אצל ההורים שלי- כשיש צד דתי וצד חילוני הלהיפגש באמצע זה לא באמצע. החילוני יכול לקבל הכל והדתי יכול לקבל רק את מה שא-לוהים אמר לו, אז תמיד החילוני יצטרך להתפשר", היא נחרצת.
"כשיש צד דתי וצד חילוני ה'להיפגש באמצע' זה לא באמצע. הדתי יכול לקבל רק את מה שא-לוהים אמר לו, אז תמיד החילוני יצטרך להתפשר"
***
אז ראינו שפשרות אפשר למצוא גם בצד הדתי וגם בצד החילוני. יש שיראו בזה מצב חיובי, יש שיסתייגו ויגידו שאסור לאדם להתפשר על הערכים שלו ועדיף לבנות בית שכולו על טהרת הדת. אבל דבר אחד בטוח – בכוחה של אהבה לגשר בין עולמות של אנשים.