ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)נתנאל איזק, בן 40 מלוד. נשוי לליטל ואב לשישה. מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת
הרב ד"ר סא"ל פיני איזק
אבא. הוא ההוכחה שעם הרבה אמונה ורצון אפשר להצליח. סבא וסבתא שרדו את השואה ואחותו הגדולה נרצחה באושוויץ. אבא נולד ברומניה במחנה מעבר לאחר המלחמה היישר אל מחנה המעפילים בעתלית ומשם לבת ים. היה רב וסא״ל ברבנות הצבאית והוא גם ד״ר לחינוך. תמיד הוביל ויזם למען הציבור הדתי לצד הקפדה על קביעת עתים לתורה. איש מעורר השראה שמידת האמת נר לרגליו.
ד"ר מיכאלה איזק
אישה פורצת דרך וגדושה בחכמת חיים. סבא וסבתא עלו ארצה מאוסטריה לפני המלחמה והיו לוחמים באצ״ל. אמא גדלה בתל אביב ולצד הטיפול בנו, בשבעה ילדים, הוציאה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית וגם היא מעבירה כבר עשרות שנים שיעורי תורה לנשים. מגיל צעיר אנחנו, החברים והשכנים עולים לרגל ומתייעצים עם אמא ונהנים מהתבונה הרבה שלה.
מכינה קדם צבאית
למדתי במכינת ״קשת יהודה״ ברמת הגולן וזאת הייתה אחת ההחלטות המוצלחות בחיי. אמנם לא הקפדתי ללמוד אבל הכרתי חברים לכל החיים, האישיות התעצבה לקראת השרות הצבאי ונופי הגולן והמעיינות הרבים הם אוויר לנשמה עד היום.
האינתיפאדה השנייה
אחת התקופות הכי קשות בתולדות עם ישראל. פיגוע רדף פיגוע והתחושה הייתה של אובדן דרך לאומי. מרכזי הערים היו מטרה למחבלים מתאבדים ומכוניות תופת, מחבלים חדרו לתוך יישובים, ירי על צירי התנועה, ירי מרגמות מעזה, ירי קבוע על שכונת גילה. כלוחמים בפלחה״ן גולני בתקופה הזאת, דרשנו מהמפקדים להעביר את הלחימה אל שטחי הרשות הפלסטינאית. לקח להנהגה זמן רב מדי להבשיל עד מבצע חומת מגן.
חומת מגן
בליל הסדר הקפיצו אותנו מחופשה כדי לבצע מעצר בעיר טול כרם. באמצע התבשרנו על פיגוע התופת במלון פארק שלאחריו החליטו לצאת אל מבצע חומת מגן. נסענו לבית אל ומשם צעדנו בתנאי מזג אוויר קשים מאוד לכיוון המוקטעה. מרגע שהגענו לרמאללה נכנסנו לרצף של היתקלויות והתחושה הייתה שהנה אנחנו מצליחים להיכנס למגרש הביתי של האויב ולנצח אותו שם. אחרי רמאללה נכנסנו לקסבה של שכם, מחנה הפליטים עסכר, חברון ועוד. למעשה ההצלחה של חומת מגן הייתה גם ביטחונית אך בעיקר תודעתית- כשצה״ל מחליט להילחם כדי לנצח הוא הצבא הטוב בעולם.
הפגנות בימי סטודנטים
הייתי יו״ר אגודת הסטודנטים במכללת עמק יזרעאל ואח״כ יו״ר ארגון הסטודנטים הארצי וחבר המועצה להשכלה גבוהה בגיל יחסית צעיר. הימים היו ימי ממשלת אולמרט שקידמה את דו״ח שוחט שהתעתד להעלות את שכר הלימוד. שטפנו את הרחובות עשרות אלפי סטודנטים בהפגנות מחאה ברחבי הארץ, ואפילו פרצנו לישיבות סגורות של הממשלה. באחת ההפגנות נפצעתי ביד משוטר רכוב על סוס אבל בסופו של דבר המאבק שלנו הצליח ועד היום הממשלות מכבדות את ארגוני הסטודנטים.
משפחה
אור גדול שמאיר את החיים שלי כל הזמן. ליטל אשתי האהובה היא העוגן שלנו ומקור ההשראה של כולנו. הילדים- מיכל בת 14, יהונתן בן 12, אריאל בן 10, אליה בן 8, מלאכי בן 6 ויהודה בן 3. למרות הלחץ והעבודה המאסיבית אנחנו מקפידים גם על זמן זוגי וגם על זמן משפחתי.
כמשנה לראש העיר לוד דאז- כמה הפתיעו אתכם הפרעות?
לא הפתיעו בכלל. שלושה שבועות לפני פרוץ הפרעות התראיינתי בטלוויזיה והכרזתי שבקרוב תהיה התפרצות אלימה. קדמו לכך שנים של הסלמה איטית ללא מענה ראוי מצד רשויות החוק. אירועי אלימות והטרדות מיניות התגברו לירי זיקוקים, שריפת כלי רכב ולבסוף ירי חי. התרענו, תיעדנו וצעקנו לעזרה ולצערי ללא הואיל. היה ברור שאקדח שיורה ב״סכסוך פנימי״ יירה בסוף על אזרח יהודי. הפרעות והאנרכיה לא היו כתובות על קיר- הן היו כתובות על חומה.
לינץ׳ בלוד
במהלך הפרעות הרביתי לתעד את הפוגרום הנעשה בעיר ולהפיץ את הסרטונים והתמונות לערוצי התקשורת. באחד הימים התראיינתי לגלי צה״ל ותוך כדי הנסיעה ברכב הקיפו אותי לפתע עשרות ערבים ותקפו אותי עם סלעים. בגלל שלא הייתי מוכן לכך הייתי בשוק אך בחסדי ה׳ הצלחתי להגביר מהירות ולברוח מהמקום. נפצעתי, נחתכתי, הרכב ניזוק כולו והחלונות והשמשות נופצו אבל הקב״ה שמר עליי. עוד באותו היום כבר חזרתי לתעד את מאורעות תשפ״א.
המשרד לירושלים ומורשת
להיות מנכ״ל המשרד זאת הגשמת חלום. אני מתעורר כל בוקר ב-6:00, אומר תודה לקב״ה ויוצא לעוד יום של עשייה בעיר המופלאה בעולם. אני מקפיד לסייר באופן אישי בכל הפרויקטים שהמשרד מקדם בעיר ומתמיד אחת לשבוע לנסוע לאחד מאתרי המורשת כדי לעמוד מקרוב אחר התקדמות הביצוע בשטח. יש לנו זכות לפתח ולבנות את ירושלים ואת אתרי המורשת ויש בנו אש בוערת כדי להספיק ולעשות כמה שיותר.
לא מוותר על
- לשבת ליד מקורות של מים. מילדותי הרעש של המים מרגיע אותי. אני מסוגל לשבת שעות ליד נחלים, מעיינות או הים ולהקשיב לפכפוך הפלגים או להתנפצות גלי הים.
- לקחת אחת לשבוע בבוקר בכל פעם ילד אחר לבית קפה כדי להרוויח זמן איכות.
ספר חובה
אני קורא המון ספרים אבל אני תמיד ממליץ על ״כחש״ של בן הכט שמתאר את משפט קסטנר. ספר חובה ששופך מעט אור על התנהלות התנועה הציונית לפני, בזמן ואחרי מלחמת העולם השניה וקל וחומר שעל התנהלות קסטנר עצמו. די לקרוא את פרשת העיר קלוז׳ כדי להבין שהדבר הכי נכון לבן אדם זה לסמוך על האינטואיציה שלו ולא על מה שמציגים בפניו.
