בתיאור השלל שנלקח במהלך המלחמה במדין נזכרו חמשת מיני המתכות השכיחות בשימוש האדם בתקופת המקרא: "אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת-הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא" (במדבר לא כב-כג).
כלי המתכת בתקופת המקרא היו יקרים באופן יחסי, שכן חומרי הגלם שמהם היו עשויים היו מיובאים למרחב ארץ ישראל ממרחק. מפסוקים אלה נלמד הציווי של הגעלת כלים שבושלו בהם דברי איסור ועל הטבלה של כלים במקווה שיוצרו על ידי נוכרים.
סדר הופעת המתכות בפסוק הוא בהתאם לחשיבותם ולערכם הכלכלי, דבר שבא לידי ביטוי גם במספר המובאות במקרא וכן בהתאם לנקודת ההתכה שלהם. נסקור בקצרה שתיים מהמתכות: בדיל ועופרת. שתיהן רכות וקלות לעיבוד ובשל נקודת ההתכה הנמוכות ביחס לשאר המתכות הן הוכשרו במים רותחים (100 מעלות צלסיוס) לעומת הכשרת המתכות הקשות בליבון באש (רמב"ן לבמדבר לא כג).
הבדיל (Stannum), סמלו הכימי Sn. במקרא הוא לרוב שם ספציפי למתכת בהירה זו. מהפסוק בישעיהו: "וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ" (א, כה) עולה, שלעיתים מדובר בשם כללי לפסולת המופרשת בעת ההיתוך או שמא הכוונה לתהליך הפרדת הבדיל הטהור בחום מהעופרה שבה הוא נמצא בטבע.
מספר כלי בדיל טהורים או מעורבים בכסף נמצאו במצרים החל מהמחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס. אולם, השימוש העיקרי בה היה כתוספת לנחושת על מנת להקשותה ובכך נוצרו כלי הברונזה (ארד), שהיו נפוצים באלף השני והראשון לפנה"ס ועל שמם נקראה "תקופת הברונזה". השימוש בבדיל פחת עם התפשטות השימוש בברזל. מקורות הבדיל הידועים בתקופת המקרא היו מאזור פרס וממערב אירופה (חצי האי האיברי ואנגליה) והגיע באמצעות סוחרים מתווכים כמו הפיניקים. הבדיל והעופרת נכללו בין סחורות המעבר של נמל צור (יחזקאל כז יב).
העופרת, סמלו הכימי Pb, מתכת נוחה לעיבוד ומשתמרת לאורך זמן בשל תהליכי איכול (קורוזיה) איטיים. יחד עם זאת היא יחסית כבדה: "צללו כעופרת במים אדירים" (שמות טו, י). דומה ששימשה בעיקר ליצירת חפצים שונים ליציקת כלים כבדים. דוגמאות לכך הן יחידות מידה של משקלות (זכריה ה, ז) ומשקלות לדיג.
העופרת מצויה בטבע בתוך מינרל הנקרא גלנה, גופרת העופרת (PbS). מינרל זה נקרא בלשון המקרא בשם "פוך" (מל"ב ט, ל; ירמיהו ד, ל) והוא שימש לכחילת העיניים לצרכי קוסמטיקה ולרפואה. מחצבי הגלנה בעולם הקדום היו בפרס, קווקז ואנטוליה ובכמות קטנה באזור מצרים ובארץ ישראל (בהר כחל שבחרמון). העופרת יובאה לארץ ישראל כנראה כמטילי מתכת נקיה וגם בצורת הגלנה.
(מטות תשפ"ב)